בטרם נשים המסכות על פנינו
עוד רגע קטן של אמת:
אהבתי.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה.! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו איזה חמוד זה! כמה קצר ככה יפה. "אהבתי", ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה לעקוב אחריך ו... אני די אוהבת את מה שאני קוראת... :) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. רגע של אמת. התחלה כְּשֶׁנָשִׁים יַפְסִיקוּ לָשֵׂאת מַרְאוֹת איתַן לְכָל מָקוֹם אוּלַי אָז הֵן יוּכְלוּ לְדַבֵּר אִתִי עַל שִׁחְרוּר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, הנה עוד צעיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, חזרו על הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] איה הטובה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תיקנתי את הטעות. (לא שמתם לב?) [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה יצירה. רק לא נראה לי שצריך את הנקודות בסוף כל משפט. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר קצת את צ'כוב באחד הסיפורים שלו. משהוא קלאסי. [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו לא חיים בשביל הרגעים הקשים. פשוט לא מסכים. אם אפשר שיהיו פשוטים אז למה לסבך אותם? לא מתכוון לפשטות הדעת, על אף שגם לה יש את היופי שבה, אלא לחוסר סיבוך ומורכבות. כמו השירים שאני אוהב. החייים כשירה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן. זה לא תמיד פשוט, אה? [ליצירה]
- [ליצירה] א ת זאת הבנתי [ליצירה]
- [ליצירה] הנה קטע שנכתב: אני מדבר בשפת "כולם מבינים" את שפתיי, אין צורך להניע את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן שלא תבואו לידי שמיעת המילים שאותן אני כל כך מסתיר. ואם לא הייתי שומע אני? אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר. זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז כשלא נותר דבר מלעשות. הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה. והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה [ליצירה]
תגובות