אני מוחק אותו מרשימת זכרונותיי

מעבירו לתיקיה תלת ממדית

שם יוכל לנוח

לעשר שנים לפחות

ללא חמצן, ללא מזון.

 

בבוא היום, אפתח לו חריץ

שם יראה פס של אור

צח ודקיק

יראה את חלקיקי האבק נעים לקצב נשימותיו.

 

זַהו אותו לפי זקנו

שחור, מדובלל

זהו אותו על פי שפתיו

מחורצות, יבשות, בשרניות

רק

אל תסתכלו בעיניו

משם יביט התום ויש חשש שתבואו לנחם.

 

אני מתחיל ברשימת הפעולות למחיקה.

לסגורלסגורלסגור

לסגורלסגורלסגור

נשימהאחרונה

 

 

נמחק.