רוח בחוץ.
אני מקליד בעיניים עצומות
ונותן לראשי לנטות מעלה.
שם
על התקרה-
פרפר.
כנפיו מכות
נחבטות על הזכוכית החמה.
חורף בחוץ.
אני נעצר
ועיניי נפקחות.
פרי דמיוני נדם.
[ליצירה]
שיריי פשטו מדיהם
מילותיי* סרבו לכל פקודת התייצבות *ממליץ להוריד
אנרכיה וכאוס* שלטו במשפטיי *הכאוס מובן
נקודות,
התעופפו לכל עבר
קוטעות* כוונות "התעופפו"- בעבר, קוטעות- בהווה
משמעות.
* *ממליץ על שורה רווח
נחתכת *וונעלמת אני מניח שזו טעות
בין מילים
כל שורה *ארכה *שוב, ערבוב הווה ועבר
כנצח
ואני-
נאלמתי דום
נוכח מרד
השירים.* סיום מוצלח.
ואולי כך יראה:
שיריי פשטו מדיהם
סרבו לכל פקודת התייצבות.
כאוס שלט במשפטיי
נקודות (.....)
התעופפו לכל עבר
קטעו כוונות ומשמעות.
נחתכת ונעלמת
בין המילים
כל שורה אורכת
כנצח
ואני-
נאלמת דום
נוכח מרד
השירים.
סיכום: תחליטי על סידורי הווה- עבר ושימי לב לנק' שציינתי.
שלך, בהערכה,
את יודעת מי...
[ליצירה]
אז לכל הממורמרים, לכ לבעלי הקריאה הראשונה והשניה בלבד:
דמיינו בחורה. אתם מציעים לה לבוא אליכם. אבל היא- כבחורה- לא נענית מייד אלא מתחילה במשחקי חיזור
כלומר, זה סגור וגמור שהיא מגיעה אבל היא לא גיד את זה מייד:
"ההצעה שלי בחלקה התקבלה. ולא משום
שאין כאן יכולת שיפוט מוגבלת
או שפה
אלא סוג העניין הוא כזה שסירוב מוחלט מתפרש כ
'לא אני ולא אתה
תקבע
באיזו שעה' "
לכן:
"לכן
היית חייבת לשלוח בעצמך- כפשרה
שמלה. קצרה. מכפלת. דקה. מבט של
עוד שניה". ..
כלומר, אחרי משחק ה"קשה להשגה" היא מגיעה, כדי לחפות, עם שמלה. קצרה. מכפלת (כפלשון). דקה. מבט של עוד שניה ו....
באמת הייתי
שם. ושם. ושם.
ולבסוף:
"ומה יהיה בסוף"? שאלת
שאילתה. שאלה.
כלומר, אחרי כל הדברים הללו "יחסינו לאן"?
שאילתה(פרלמנטרית. ולכן גם "בקריאה שלישית" קרי, החוק עבר) ועדיין- סימן שאלה.
ט ע י ם ?
חושו בטוב!!
תגובות