חוט האור בו תפרתְ אותי

טלאים זוהרים

נאסף מאלי

מתקפל ונסוג

מותיר את חדרי שממון מדברי

אך ניבט במשובה וקורא אלי עוד –

אותיות פורחות

ולוחות נושרים.

 

צרי חיוכך, רוך קרניו הנסות

אל החלון, והחוצה והלאה משם

אך לאט

כמו עשרת מסעי השכינה

כל דקה שעוברת

עוד תפר נפרם.

אותיות פורחות

ולוחות נשברים.

 

*  *  *  *

 

אור גנוז – הבטחה לאחרית הימים

ואחרי האחרית –

ימים אחרים

ושוב ייגנז האור.

וכך ה´ מחריב ובונה עולמי

בונה ומחריב

ובין אחרית לאחרית

עידני ציפיה

הבטחה לא כתובה

אותיות פורחות

ולוחות מתפוררים

לחול.

 

(תשס"א)