בן גורין הוא הכינוי העברי להוגה הדעות הנודע מיכה ברדיצ'בסקי.
מיכה יוסף בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) (1921-1865) , סופר והוגה דעות עברי יליד אוקראינה. קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות, ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות "קלונימוס ונעמי".
(ע"פ ויקיפדיה)
לכבוד הוא לי להיות הראשונה להגיב.
עיצוב גרפי נפלא ממש! נדמה שהדמות נשאבת פנימה (בצד שמאל, הכהה יותר), נאבקת על רצונה להשתחרר, לפרוץ (בצד ימין,הבהיר בהתאם).
רק שאלה לי.. ברוב בורותי.. מיהו/י אותו/ה מ.י בן גריון?
הקומפוזיציות שאתה יוצר הן עוצמתיות, צבעוניות, נוגעות במופשט, ומשאירות רושם עז על הצופה.
השימוש בטקסט כצורה ולא רק כתוכן מוסיף לאוירה.
קשה להפסיק לבהות.
(עפ"י ויקפדיית סתיו לשם)
[ליצירה]
בן גורין הוא הכינוי העברי להוגה הדעות הנודע מיכה ברדיצ'בסקי.
מיכה יוסף בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) (1921-1865) , סופר והוגה דעות עברי יליד אוקראינה. קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות, ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות "קלונימוס ונעמי".
(ע"פ ויקיפדיה)
[ליצירה]
לכבוד הוא לי להיות הראשונה להגיב.
עיצוב גרפי נפלא ממש! נדמה שהדמות נשאבת פנימה (בצד שמאל, הכהה יותר), נאבקת על רצונה להשתחרר, לפרוץ (בצד ימין,הבהיר בהתאם).
רק שאלה לי.. ברוב בורותי.. מיהו/י אותו/ה מ.י בן גריון?
[ליצירה]
הקומפוזיציות שאתה יוצר הן עוצמתיות, צבעוניות, נוגעות במופשט, ומשאירות רושם עז על הצופה.
השימוש בטקסט כצורה ולא רק כתוכן מוסיף לאוירה.
קשה להפסיק לבהות.
(עפ"י ויקפדיית סתיו לשם)
[ליצירה]
למה רק כוכב או בדרן?
אנחנו לא כולנו קופים של משהו, משהו?
רוציםם לברוח אבל הנוצץ משאיר אותנו תקועים בכלוב?
דומה קצת לסיפור של קפקא על קוף שנהיה בן-אדם.
נראה לי באמת שהקטע היה מוצלח יותר בתור פרוזה.
חורף גשום ורטוב
נביש
[ליצירה]
ההשוואה לאלעזר בן דורדיה מעניינת, אך לא עיקבית לחלוטין.חסרה כאן ההבנה של החטא וההכרה. או שאולי חטא האהבה היא האמונה באפשריותה?
אולי צריך להדגיש את זה יותר...
ההקבלה עצמה פועלת בצורה נפלאה ומתאצמת בשורות:
"לא היתה נפש אחת בעולם שלא באתי אליה
וחזרתי למקומי
ריקם"
כמו בן-דורדיה גם ה"אהבה" עושה את המאמץ העילאי, רק בכיוון ההפוך. האהבה האמיתית כניגוד מושלם לזנות של בן-דורדיה.
נגררת כאן גם השוואה בין האהבה האמיתית, לחזרה בתשובה. שניהם מגיעים למקום האנושי הקיצוני ביותר.
ושנייהם בלתי אפשריים בעולם הזה.
קיימים רק בעולם הבא
מעבר ליופי של השיר, קשה לי להסכים איתו-
מהי האהבה אם לא ריגעי חסד?
בחסידות השניים מזוהים כאחד. הטוטאליות היא רק הקצנה שבאמת לא אפשרית בעולם הזה.
אני לא הייתי רוצה לחיות בעולם של אהבה טוטאלית.
אולי כדאי לתת גם קרדיט למקור ההשראה.
באופן כללי קטע מצויין, מקורי , ומעורר מחשבה
יום טוב ומעט חציל (לפי הטעם)
נביש
[ליצירה]
שימוש מצויין במבנה,
אבל קשה לי להיות שותף להיפוך האופטימי בסוף,
מה גם שהוא לו מוסבר דיו.
אגב, ברגע הראשון היה נדמה לי שזה תגובה לדבר האחרון שכתבתי (כן כן, נורא אגוצנטרי מצידי...) ממש אתמול,
אבל שניהם פורסמו באותו זמן. בכל מקרא הדמיון די מפתיע
(חוץ מהאופטימיות)
מוחות גדולים וכל זה...
יום טוב
ו"מלכות שבהוד" שמח
נביש
[ליצירה]
תהיות...
המממ...
מתערבבים כאן הדימויים בין מסע המדבר לתחילת הבריאה... ומה קשור אל- הים? והעקדה?
ארץ מפוספסת, לא מה שציפינו, שראינו דרך הדמדומים... אולי הים הוא השפע שציפינו למצוא, ובמקומו רק מדבר צחיח... ואיום המאכלת, ארץ של מוות... במקום לברוא כאן מציאות חדשה של חלום,
נהייה תוהו ובוהו, סיוט בלילה ללא ירח...
או שדימוי הארץ מוליך אותי שולל, והמסע הוא בניבכי הנפש ... מהחלום לשינוי, לארץ חדשה, נופלים לתהום המדבר, לאותם הרגלים רעים, שלא נצליח להיגמל מהן, וסופן שנעקוד את עצמנו, נתמסר למאכלת...
אני תוהה...
(רצית תגובה- קיבלת!)
[ליצירה]
איזה כיוון שונה מ"מכורתי"...
נורא חסר לי כאן את השלטון המופלא שלך במילה ובניגון...
יש כאן טון מעט מטיף ולא שירי. זה מתאים לתחושה הערומה, המחפשת
הבתים השני והשלישי קצת נאחזים יותר מידי בקלישאה של הגוזלים והקן ופריצת המסגרת ואין להם כל כך קיום מצד עצמם או את העצמה של "המקור היחיד המצייץ", וזווית הראייה המצמררת של "מעל לכנפיים"...
הזה מחיר החופש?
תגובות