זה נופל וקם
נופל וקם
ומילותיי
שירדו לאצבעותיי
בין מליבי בין מראשי
נתקעות להן שם
בחור שחור ללא מוצא.
אני מנסח עצמי שוב
ושוב
ואז זה נופל.
כשזה נופל
את כבר כועסת.
יו!! אני לא מאמינה! וואלה-אתה מטיב לקלוע, אחי...
זה קרה לי כ"כה הרבה פעמים, ועד שכתבתי כאלה דברים יפים-שלא נשמרו בשום מקום-זה נעלם מעל פני האדמה.
ואתה לא יודע איך התעצבנתי בטירוף על האתר(מה הוא אשם? רחמים..)
והיצירה שכתבתי-הלכה לעולמה.לבלי שוב.
מה אני אגיד לך, באסה.
אבל טוב לי שכתבת את זה בעיקר שכתבת "שאת כועסת" פשוט הרגשתי שאתה אומר את זה לי...
ובאמת כעסתי. כי אני לא יכולה לחזור בדיוק על מה שכתבתי.
הלך לעזעזל...
לפחות אולי שם יהנו מזה..
ותאמין לי אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו..
רק טוב!
עטרת
[ליצירה]
יאללה!
יו!! אני לא מאמינה! וואלה-אתה מטיב לקלוע, אחי...
זה קרה לי כ"כה הרבה פעמים, ועד שכתבתי כאלה דברים יפים-שלא נשמרו בשום מקום-זה נעלם מעל פני האדמה.
ואתה לא יודע איך התעצבנתי בטירוף על האתר(מה הוא אשם? רחמים..)
והיצירה שכתבתי-הלכה לעולמה.לבלי שוב.
מה אני אגיד לך, באסה.
אבל טוב לי שכתבת את זה בעיקר שכתבת "שאת כועסת" פשוט הרגשתי שאתה אומר את זה לי...
ובאמת כעסתי. כי אני לא יכולה לחזור בדיוק על מה שכתבתי.
הלך לעזעזל...
לפחות אולי שם יהנו מזה..
ותאמין לי אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו..
רק טוב!
עטרת
[ליצירה]
נפלא. צירוף התיאורים לכוונה. מושלם. אולם, יש ההרגשה שהשורה הראשונה עומדת מאליה, כאילו נכתבה כהתחלה ומשם השאר נוצר. האם יכול לוותר על שורה זו לטובת שיר אחר? כדאי.
[ליצירה]
טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים?
"את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד.
לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד.
אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב,
מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב.
והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר
את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר".
אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת.
תגובות