כשאני בא לגעת בך
את מתרחקת מעט
וצוחקת.
על הצב המת כבר סיפרתי?
ועל המכונית השבורה?
ואיך שההורה ההוא הגיע עם אָלה?
יש בנו מן הרוגע עכשיו
יש קצת שקט
אז
הניחי את הכוס בצד
ובואי נתנשק.
הכוס הזאת,
היא חייבת להיות כוס של יין. נכון?
והצחוק, עד כמה הוא אמיתי?
הכוס לא יכולה להיות כוס חד פעמית, אומנם,
אבל היא שבירה.
אוי.
(שלוש וחצי לפנות בוקר.
מה אני עושה כאן ערה.
לילה טוב.)
[ליצירה]
הכוס הזאת,
היא חייבת להיות כוס של יין. נכון?
והצחוק, עד כמה הוא אמיתי?
הכוס לא יכולה להיות כוס חד פעמית, אומנם,
אבל היא שבירה.
אוי.
(שלוש וחצי לפנות בוקר.
מה אני עושה כאן ערה.
לילה טוב.)
[ליצירה]
(מנחם, החלטתי לפרסם את כל ההודעה ששלחתי לך.)
זה מדהים היצירה הזאת. לא הייתי אומר כלל בלגן כמו שנכתב באחת התגובות אלא יצירה שסוחפת מילה למילה על אף שאין הבנה מלאה. ואין צורך בה.
זו יצירה לקריאה חוזרת. אחת ליום או יומיים ואז נעלה התדירות לשבועיים. כי לא משנה מה התכוונת לומר- יש פעולה לדברים גם ללא הבנת התוכן המקושר למה שחשבת.
אני לא רגיל להתרגש ככה מיצירה ועל כך- רק רציתי שתדע.
תגובות