כשאני בא לגעת בך
את מתרחקת מעט
וצוחקת.
על הצב המת כבר סיפרתי?
ועל המכונית השבורה?
ואיך שההורה ההוא הגיע עם אָלה?
יש בנו מן הרוגע עכשיו
יש קצת שקט
אז
הניחי את הכוס בצד
ובואי נתנשק.
הכוס הזאת,
היא חייבת להיות כוס של יין. נכון?
והצחוק, עד כמה הוא אמיתי?
הכוס לא יכולה להיות כוס חד פעמית, אומנם,
אבל היא שבירה.
אוי.
(שלוש וחצי לפנות בוקר.
מה אני עושה כאן ערה.
לילה טוב.)
[ליצירה]
הכוס הזאת,
היא חייבת להיות כוס של יין. נכון?
והצחוק, עד כמה הוא אמיתי?
הכוס לא יכולה להיות כוס חד פעמית, אומנם,
אבל היא שבירה.
אוי.
(שלוש וחצי לפנות בוקר.
מה אני עושה כאן ערה.
לילה טוב.)
[ליצירה]
מסר, יש לי מספר בעיות עם השיר הזה:
1. "את עומדת מרחוק ומביטה בי" ואחר כך אתה כותב "ואינני יודע לאן את מביטה"
2.אתה לא חושב אבל מצד שני אתה מנחש. האם זה לא סוג של חשיבה?
3.מהכותרת מצפים למשהו אחר לגמרי. לא? השיר קר ומאוד מחושב.
שלך..
[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
תגובות