בשעה שאורות של סליחה נדלקים
שקולות ניגונים נמסכים בבכי
שנשורת שנה מתפזרת כנסורת
אני נוסע
כבן מלך על פלגי מים
מלוחים
ונושא על כתפי
שאיפות
ותככים.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המממ. כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה. דבר שני שחשוב לומר, קשה להתקדם ככה. השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך, אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני. וקצת קשה ככה להתרכז במשהו. עוד חודש בדיוק ראש השנה. מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. הו, רן, כ"כ רציתי לכתוב שזה כ"כ יפה, אבל.. מה זה התככים הזה? לא מבינה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זו דווקא מטאפורה, בעיקר. מוטיב היחף חוזר, אך בשינוי אדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] סיכום נצחוננו על האימפריאליזם יהא כמו נצחוננו על היטלר. מי הדובר במשפט זה? האם העם היהודי? וכי הוא ניצח את היטלר? מעיון בהמשך הקטע נוכל להיות יותר ממוקדים. חציית שדות שתי וערב הינה אסטרטגיה מלחמתית ידועה, אך הדגלים בראש התורן מן הסתם רק מקשים על הלחימה. העלייה לפסגות ההרים עם הדגלים הכבדים מביאה, ע"פ המחבר, לעולם ללא עוני ולעתיד מזהיר. האם נוסתה נוסחת פלא זו אי-פעם? העפלה עם דגלים אדומים בראש התורן אל ההרים בחציית שדות שתי וערב, תוך כדי הפצצות בסגנון מלחמת העולם השנייה? וכיצד לא משכיל הדור להשתמש באסטרטגיה פשוטה זו? כל זאת ועוד, בשיר הבא של מר שמואל ירושלמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ושכחת ש--- לאס *ו*גאס לאנ יוצא? [ליצירה]
- [ליצירה] --- השם של השיר זה בכוונה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- ראיתי שזה שיר ברוח ירושלמית, לכן נכנסתי. אכן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה כיף זה, התמימות. מזכיר לי את עצמי אז... [ליצירה]
- [ליצירה] --- כתוב בצורה ממש מעולה! (אבל אפשר לשפר קצת, מהבחינה הויזואלית, אולי הבדל בין התפילה לבין המחשבות) [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא מסכים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני קוטע את זה כאן. לא מתכוון להתייחס לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ובדיוק עכשיו אני מנהל דיון על טיבה של אומנות, והאם יש מקום לשירים עצובים. מרגע לרגע, מקווה שכתבת את הקטע בחיוך מסויים, ולא ברצינות. אין שום סיבה שבעולם לתת פומביות לעצב חסר תקווה, כשמטרת האומנות היא הוספת אור וטוב. [ליצירה]
תגובות