קרועה אני בין שני עולמות:
עולם הקדושה ועולם הטומאה.
יודעת אני,
שצריכה אני להנשא ולפרות ולרבות,
אולם כמהה אני,
לאהבת אישה.
פוטו אלבום
-
משועממת
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יצירה שגורמת לרצון עז להזדהות, גם לי יש ימים כאלה, שאני מתבונת במראה ושואלת את עצמי, איך הגעתי למקום שבו אני נמצאת ומה קרה לכל החלומות שאכזבו? [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. העין השמאלית שלה נדמית כפוזלת, יש לך סיבה מיוחדת? [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע! אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] "עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא') [ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים] [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי שיר כנה שגורם למחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדוע הינך חושב שהדרך של ה"שמאל" מובילה להתבוללות? [ליצירה]
- [ליצירה] כרגע התבוננתי על כותרת היצירה המופלאה הזאת, שבעצם מקפלת בתוכה את תמצית ענינה של היצירה: "למען שמו באהבה" - "זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם, ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם" (הטור בסימן קי"ג). זה מדהים איך שכותרת טובה ליצירה, מרוממת אותה עוד יותר, ממה שהיא היתה מבלעדיה (או במקרה שלי מבלי ההתבוננות הראויה בכותרתה). [ליצירה]
- [ליצירה] תמי היקרה, את מאוד כשרונית, אבל השיר הזה רדוד. את מנסה להביע שאדם נפטר בבי"ח מסוים, ובאותו בי"ח נולדו תאומים ("להם" - כהגדרתך, לא ברור מי הם ומה הקשר ביניהם ובין הנפטר); ואין אמירה אחרת בשיר. אז יש לנו שיר ארוך עם אמירה פשוטה, ומילים שאינן מביעות דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר די מטופש לענ"ד, המסר ברור, והמילים מסורבלות. [ליצירה]
- [ליצירה] כיסוף היקר, אין לי ענן להתפלמס איתך. כל בר דעת מבין שיצירה שאין בה אמירה איננה יצירה כלל ומקומה הרואי לה הוא בפח האשפה. אין לי כונה להמשוח הזה יותר. כל טוב. [ליצירה]
תגובות