נפלא!
אני אוהב את החיבור של היצירה הזאת עם "וידוי של סוף אב" - יש כאן שני מצבים: הוידוי הראשית, לפני שמתחילים לשוב בתשובה, והוידוי לאחר העליה הגודולה, כשחוזרים מהימים הנוראים ושמים לב ששום דבר לא השתנה.
[ליצירה]
נפלא!
אני אוהב את החיבור של היצירה הזאת עם "וידוי של סוף אב" - יש כאן שני מצבים: הוידוי הראשית, לפני שמתחילים לשוב בתשובה, והוידוי לאחר העליה הגודולה, כשחוזרים מהימים הנוראים ושמים לב ששום דבר לא השתנה.
[ליצירה]
מספר הערות:
א. בבקשה שימי רווח של שורה בין הפיסקאות הקטנות שממלאות את הקטע (למשל בין השורה המסיימת במילים "שהכל לטובה, לבין השורה שמתחילה במילים עכשיות את) - זה יקל על הקריאה.
ב. "הכ-ל לטובה" ה"-" נכתב בכונה? אם כן כדאי לענ"ד לכתוב זאת בצורה יותר ברורה (אולי עם מספר סימונים בתוך המילה.
ג. מה מביא גאוה בזאת שהבחורה חלק מחייך? האם יש משהו מיוחד שגורם לה לרצות להיות בקשר איתך ואת דוקא דוחפת לקשר, ולכן הגאוה? לא הבנתי משפט זה.
ד. היצירה באופן כללי, באמת לא נראית ערוכה בצורה הכי טובה.
נ.ב. עוד אין עדכונים... אבל כשיהיו אני אשמח לעדכן אותך בלנ"ד
(לשאר הקוראים: לא, אין לזה קשר ליצירה, סתם חסכתי לעצמי מסר אישי)
[ליצירה]
רוני!
היצירה הזאת מדהימה ביופיה, וודאי איננה "פשטנית" חלילה. הבית האחרון מגלם את תמצית האמונה, הנובעת מתוך ההתבוננות האמיתית בסיבוכי החיים (וזה מה שניסיתי להסביר לך בהערתי לתגובתך ליצירה האחרת של חזקי).
[ליצירה]
נפלא!
הביקורת העצמית הנוקבת על שבחי השם אשר בפינו, כאשר לבנו איננו עמהם, גורם להרהורים רבים. וכאשר הביקורת באה ביצירה נפלאה, זה גורם להנאה שבאה עם ההרהור.
אהבתי מאוד.
[ליצירה]
תחשות נכות עזה
תחושת נכות עזה אוחזת בי כשאני קוראת את השיר הזה. תחושה שאנחנו איננו יכולים לעשות דבר, הכל תלוי ברצון הבורא, אנחנו רק כלי משחק במשחק שחמט גדול המקיף את כל המציאות.
תגובות