כל מה שאני צריכה
זה קצת חום ואהבה,
שלמישהו יהיה אכפת
אם אני חיה או מתה.
כל מה שאני צריכה
זה שהלב יפסיק לדמם,
שהכאב יעלם,
שיהיה קצת אושר.
כל מה שאני צריכה
זו טיפת חמלה,
כנות ודאגה,
תקוה לעתיד.
האם זה כל כך מוגזם לבקש?!
[ליצירה]
הקטע חמוד, אבל אני לא מסכימה לחלוטין עם תוכנו.
החיבור שלנו עם הקב"ה נובע מהצורה שבה אנחנו מגלים אתו. עשית יותר מצוות - אתה יותר מחובר, פחות - פחות.
ולדבר על המציאות בתור דבר "אירטוי" - זה סתם טעם לא נבון, לעניות דעתי.
[ליצירה]
היצירה הזאת נפלאה.
אהבתי במיוחד את השלבים השונים שהמשורר עובר דרכה - בארבעת הבתים הראשונים בקשה מא"י להתחנן לפני הקב"ה שלא ישחיתוה, לאחר מכן הגעה למסקנה (בבית "ארץ יושר") שאנחנו לא יכולים להבין את דרכו של הקב"ה "כי לא דרכי דרכיכים" וכו', לאחר מכן שני בתים של הזכרת ההרוגים על קידו"ה, ושוב מסקנה: הקב"ה ודאי יגאלנו בגאולה השלימה במהרה. ומתוך המסקנה שהקב"ה ודאי יגאלנו - אנו מגיעים לפניה אליו בעצמו שיפדנו מצרינו.
תגובות