בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי לאכול את הלב! יפה וכואב. [ליצירה]
- [ליצירה] ח"ח יפה מאד, אהבתי במיוחד את הספונטניות הזורמת והאסוצאיטיבית שבחלק הראשון- "אש... מי שכח לכבות את הגז... דליפה במטבח החיים" [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון לחזור לדרך אבות, בכתיבת סליחות, ממש יפה ויצא גם מוצלח, (גם הקטע של הנוטריקון) אשריך. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאד ומפתיע. זה לא פנטזיה? אבל זה יפה בכל זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות סופר, שני לבבות לא יכולים לשנוא, כי שינאה לענ"ד, זהו רגש אינדוידואלי שכל אחד חש בנפרד, אני יכול להזדהות\אם שנאה של משהו את האחר, אמת אני גם יכול להזדהות אם אהבה של משהו את האחר אך, באהבה שלא כמו בשנאה אני יכול גם לחלוק אותה עם משהו והיא תהיה אהבה המשותפת לנו אך, אי אפשר לשנוא בשיתוף, (אוף! לאיודע, אני לא מצליח להסביר ת'צמי ולהגיד משהו ברור, אך לא ברור לך בתחושה שאהבה זה משהו שעשים ביחד ושנאה זה בנפרד? לי בכל אופן זה ברור ועל זה כתבתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] הו בעזרת ה'. איזה איחול את מבקשת, בקרוב? בעיטה? אכישנה? גם לך, יום אחד זה יקרה, ואז כבר לא תזכרי שהיית במצב שונה, אני כל כך מזדהה עם התחושה הזאת שחבר מתחתן ואז זה כבר לא אותו דיבור, ומדברים בעיקר על החיים שלו. (אם בכלל אפשר לתפוס אותו לשיחה). אהבתי את המשחקים עם הסיר, ועם כל הכבוד, את מרגישה נסיכה שמגיע לך צפרדע? [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא נראה טוב. מזכיר קרוקטורות אנטישמיות על יהודים בכלל ועל דתיים בפרט בזמן קום המדינה. לתשומת ליבך. תחשוב טוב אם אתה רוצה להשתמש בחומר הזה! [ליצירה]
- [ליצירה] אירוש!!! מקסים, מקסים, איזו מתנת יומולדת נפלאה, איזה רעיון אדיר לעשות ביום ההולדת, לספור ימים, שנים, לאסוף את העבר ולהגיש, אני מצטרף לקריאת הממזר, זו תפילה נפלאה, שווה עותק. וכמובן, זה אפילו לא צריך לברך, זה פשוט שיהיה לך המון המון מזל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה השני שאני מוצא משכתב את מילות השיר חמדש, יפה הוא הנסיון עצוב מאד התוכן אני אוסף את שירי ירושלים. (הראשון הוא מאיר אריאל, ראה ערך ירושלים של ברזל) [ליצירה]
תגובות