בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
[ליצירה]
שמחתם אותי מאד!
לכל המגיבים החמודים תודה רבה, על הפידבק והביקורת הבונה.
בקשר ל'אות החסירה ' בסוף- זה בכוונה, דרך אחרת לא לכתוב את אחד משמותיו יתברך במפורש (הרב יואל בן נון לימד אותי כך)
ובקשר לסימני הקריאה הרבים, לכולם, יתכן וזה עמוס מדי, אם כי לכל מיקום של סימן קריאה יש משמעות שונה, פעמים שהוא בא לחזק את האמירה, פעמים שהוא בא כדי לבטא ציווי/בקשה.
ושוב תודה לכולם, שירבו כפות על ראשכם וקיץ טוב
הלך.
[ליצירה]
בעניין הבית, הלוואי שהסיוט הזה יגמר ונעורר ולא יהיו לא טרקטורים שחורים, ולא דחפורים ירוקים-חומים, והילדים עוד יוסיפו לרדת במדרגות למשחק הרחוב כדרכם של ילדים בכל העולם, (גם עם זה על שפת החוף המערבי-דרומי של ארצינו).
שמחתי מאד לקרוא את שירך, הוא מפתיע, הוא חי.
תודה ושבת שלום.
[ליצירה]
טוב זה מורכב
קודם כל מאד נהנתי ואני מצטרף לכל חבר המגיבים הנ"ל ביחוד בקטע של השילוב הכ"כ משתלב של הטקסט המקורי אם החוייה האישית שלך.
לא יודע אם האחרים שמו לב ואם את התכוונת לכך בכלל, אך אני שומע גם מעין קצב אחיד בשיר וזה גם אלמנט נוסף שמוסיף הרבה חן. (למשל: החוצה לחופשי- משמרה בקרבי, ועיפה מהמראות- עד כלות).
אם במילים "ואתה משמרה בקירבי" התכוונת שאת לכודה ואינך מסוגלת לפרוץ לחופשי, אני מברך אותך שתצליחי ותרשי לעצמך לפרוץ את הגבולות ולא לפחד, ככל שאנו מגדילים את מגרש המשחקים של נשמתינו, היא יותר חופשית לנוע ולהמריא. הרחיבי את גבולותיך ואת מה שאת מרשה לעצמך ומעיזה. חבל להתיאש ולוותר וסתם לצפות לעת בו "הישועה" (אני מקווה שהבנתי לא נכון, זה נשמע כמו בקשה לסיום תפקידינו עלי אדמות), חבל להתיאש, נסי לפרוץ, הקב"ה כבר יתן את הכוחות.
ותמיד תמיד תמשיכי להודות, (בברסלב אומרים שזה פתח לכל הישועות והשפע).
אגב, בקשר לעניין של ההמראות והעייפות ולמרות ההמלצות שלי לנסות לפרוץ את הגבולות (כי זה נשמע כמו המשאלה שלך, רק שאת עייפה בשביל זה), צריך לשמור על איזון, להמריא ולנוח.
בהצלחה בדרכך, נשמע שאת שואפת לגדולות והן אכן מוכנות לך.
תגובות