בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא יודע מה נכתב שם אך, זה בהחלט שיר קטע לא תמים, אוי, הייתי אומר אפילו, שהיה קשה לי לקרוא את זה מה שעשית ממנו. ממש לא יפה, אולי רק את חושדת בכשרים ומכניסה לו כל מיני מחשבות זדון לראש ועוד כותבת את זה בצורה מאד רמוזה ושקופה עד שממש לא נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו פעם שניה שלי פה ואני מתענג. שיר יפה ומדויק. אני אוהב שירים שמצליחים לבטא רגשות ולהכילם לפריטים ורגעים כה מוכרים. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי, הסוף הרס הכל. זה יכל להיות סיפור אנושי ומרגש אם היית משמיטה את ההזכרה על שלומית אך, לא הצלחת להתאפק. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני ברחתי מהם כשהייתי קטן, אבל גליתי שגם הם התבגרו ונהיו לחברה על הכיפק, חבל עליהם לא? [ליצירה]
- [ליצירה] פשיי! יענו ,וואוו. איזה אידיאלי לעבור כך על תפילה בימים שלפני הימים הנוראים ולהכין 'ת'צמינו לקראתם. פשוט מעולה. -הייתי מוסיף אחרי ה"כן תעביר וכו'", נקודה. ויתפרש על שלפניו, כהבנה/הסכמה, ויקרא כך; "... כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו הממממ...כן. (ואז תפילה;), (אולי שוב 'כן' או 'כמו כן')תעביר ותספור וכו'". -עוד הערה זה בחלק של מי ימות צריך להפריד את האל"ף מהמילה 'האם'. ושב זה פשוט חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, כנפי! היא אמרה אמירה מאד חזקה וציירה את זה בצורה מאד שלמה. את מה שאת הגבת לה, בדיוק את זה היא עשתה- קריקטורה על הוקעה חברתית. יש בזה מחאה גלויה וברורה וכל הכבוד לה. *** [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאד ומפתיע. זה לא פנטזיה? אבל זה יפה בכל זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני גם הכי אהבתי את זאת, לא ביחס לאחרות פשוט פה יש מפגש מרגש בין היד לשיבולת, הצנועה הקלה הזו שבה היד מחזיקה את השיבולת, זו מן אינטמיות שלהם ביחד לראשונה, מבחינים האחת בשניה, ואני גם מסכים שאפשר לראות ביד המתרגשת וכן בשבולת המתרגשת מצילהּ. [ליצירה]
- [ליצירה] "קצף צהבהב סמיך"??! מאיפה זה בא לך? את יודעת שמעתי על אחת שעשתה 60 טסטים עד שהתיאשה בסופו של דבר, זו את במקרה? אם לא יש לך עוד אופק לפנייך. בהצלחה! [ליצירה]
תגובות