בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא נראה טוב. מזכיר קרוקטורות אנטישמיות על יהודים בכלל ועל דתיים בפרט בזמן קום המדינה. לתשומת ליבך. תחשוב טוב אם אתה רוצה להשתמש בחומר הזה! [ליצירה]
- [ליצירה] יש לו עיניים טובות, כנראה הוא בן אדם טוב. כיף של ציור. [ליצירה]
- [ליצירה] "ואני כל כולי... מתקשה לקרוא את הים..." שיר יפה ועמוק, כמו הים, אך קשה, כולו נוקשה כזה שכשאני ניגש אליו, אני מרגיש שמילותיך, ואני יודע שלא לזה התכוונת, מתארות את תחושותי "אני ניצב כמו נד מתנדנד ונוקב ונוקש" ומנסה לפענח, עוד כמה קריאות בראש שקט ודאי יולידו הבנה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא! אל תעשו את זה! זה הורג אותם אם נוגעים להם בכנפיים, זה נראה שהם עפים אחרי זה, אך הם מאבדים מהאבקה שיש להם על הכנפיים ואז התעופה שלהם לוקה והם מתים מיאוש. הדרך היחידה לחזות ביופיים המרהיב מקרוב, היא אם נצליח לשכנע פרפר נחמד שיתישב לנו על כף היד, בלי שנלכוד אותו בין ידינו. ובכל זאת טלוש, תודה על התגובה ואגב, השיר הוא גם משל! [ליצירה]
- [ליצירה] התמונות שלך חמודות כל כך, אך, זה צריך להיות מסווג בחזותי לא בשירה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה כנות. יפה לך כתיבה זכה שכזאת. אמת. די לה בהקראת שמות. להחיות, כבר לא תוכל, את מי שנתן במתנה חיים, על אין למה. חבל שהיו צריכים למות בשביל שנברח אח"כ כמו כלבים. לפחות מתו בכבוד. כואב את אבלם. אין לך מושג עד כמה. יהי זכרם ברוך. נ.ב. למה פרסמת את זה עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] לשרה בערוגה אגרוף קפוץ הוא על כאב, אך אם הלב מספיק רך כדי לחוש את הכאב, בטוחני שיום יבוא והוא יחוש גם את החמלה והאהבה, הו אז היד תחזור ותפתח לאצבעות רכות וענוגות. ואני משתתף לקריאה של עדי; "יהיה, יהיה טוב!, בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] ") העלה בי חיוך. איך אתה מוביל אותי בעקיפין ובתיאוריות כזו, שמכניסה אותי להרגשה כאילו טני אחד אתך בשאגה. ובקיצור- חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] חבל התחלת אתזה טוב, הפואנטה הובנה, אתה לא אומר דבר רק מסדר את הטקסט באופן כזה שידבר בעד עצמו, אך, נראה לי שהיה עדיף, שתצטמצם לקטע הדרמטי, זה לא שייך לכל הנאום של יוסף האופן הקטוע הזה אני לא מאמין שכאשר ציוה עליהם להביא את אביו (וגם אתה מודה שזה ציווי- עובדה פיסקת את זה בסימן קריאה!), שהוא דיבר מילה מילה , אך הרעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב זה מורכב קודם כל מאד נהנתי ואני מצטרף לכל חבר המגיבים הנ"ל ביחוד בקטע של השילוב הכ"כ משתלב של הטקסט המקורי אם החוייה האישית שלך. לא יודע אם האחרים שמו לב ואם את התכוונת לכך בכלל, אך אני שומע גם מעין קצב אחיד בשיר וזה גם אלמנט נוסף שמוסיף הרבה חן. (למשל: החוצה לחופשי- משמרה בקרבי, ועיפה מהמראות- עד כלות). אם במילים "ואתה משמרה בקירבי" התכוונת שאת לכודה ואינך מסוגלת לפרוץ לחופשי, אני מברך אותך שתצליחי ותרשי לעצמך לפרוץ את הגבולות ולא לפחד, ככל שאנו מגדילים את מגרש המשחקים של נשמתינו, היא יותר חופשית לנוע ולהמריא. הרחיבי את גבולותיך ואת מה שאת מרשה לעצמך ומעיזה. חבל להתיאש ולוותר וסתם לצפות לעת בו "הישועה" (אני מקווה שהבנתי לא נכון, זה נשמע כמו בקשה לסיום תפקידינו עלי אדמות), חבל להתיאש, נסי לפרוץ, הקב"ה כבר יתן את הכוחות. ותמיד תמיד תמשיכי להודות, (בברסלב אומרים שזה פתח לכל הישועות והשפע). אגב, בקשר לעניין של ההמראות והעייפות ולמרות ההמלצות שלי לנסות לפרוץ את הגבולות (כי זה נשמע כמו המשאלה שלך, רק שאת עייפה בשביל זה), צריך לשמור על איזון, להמריא ולנוח. בהצלחה בדרכך, נשמע שאת שואפת לגדולות והן אכן מוכנות לך. [ליצירה]
תגובות