בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
[ליצירה]
אני שמח שאין לך את האומץ לכתוב זאת כתגובה (אם התכוונתשיש לך איזו שהיא בעיה עם שירים שכאלה), כנראה שאתה לא מבין או לא מזדהה עם כתיבתם, לגבי השיר שלך דווקא מצאתי אותו מאד יפה וכלל לא היתולי ויש בו עומק רב וגם הוא יכול להיווסף לאותה קטיגוריה של שירים.
[ליצירה]
מדהים
אני לא יודע אם עלה על ליבך אך, אני רואה בתמונתך המדהימה רעיון נפלא.
בראש התמונה רואים הריסות של בית ואילן בקרקעיתה מאחורי הפרגוד (היוטה הלבנה), זה נראה כמו עמודים שהם עמודי בסיס לבניין חדש... והכל בתמונה אחת.
זה משחק ויזואלי יפה של תקומה מחורבן.
(תחשבי על זה, אולי הרעיון הזה יוליד בך כותרת לתמונה.
[ליצירה]
יש בבליל מילותייך עוצמה, לפעמים לא צריך להבין כל דבר, מספיק להיות קשובים למתח שעובר במילים, לדרמה, וזאת ללא כל ספק חזקה אצלך.
תהיי חזקה. ואני מקווה שגם לא בודדה.
[ליצירה]
נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים.
אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר.
תגובות