הדודאים שוב נתנו ריחם. ואני לא הבנתי איך הם יכולים בכל שנה לפרוח ולגרום לנערות-אהבהבות טפשות לכתוב לו שירי אהבה נרגשים, ובעוד חודשיים כבר יכתבו על ליבן השבור. והאם לא הבינו כבר אז, להפסיק, כששמשו מטבעות עוברים- לסוחר לאשה שנפנפה באושר בזוי- אלי תבוא כי שכור שכרתיך ולא הבינה כי לב בעלה כבר מכור, ולה נותר רק לבכות. אבל אמרו את זה קודם לפני- אין חדש תחת השמש.