"כל אדם צריך לבחור את דרך החשיבה שלו אם הוא לא רוצה ללכת לאיבוד במבוך האפשרויות. מצד שני, אף אחד לא בטוח שלקח את הדרך הנכונה.. אני פחות מכולם". (אלברט אינשטיין).
http://www.happylifenlp.com
[ליצירה]
מצחיק, מה שאנשים יכולים לעשות כשהם מחכים לרמזור... אבל מי עומד באדום בירושלים?
הכתיבה מבולבלת בכוונה. זה משעשע בקריאה הראשונה אבל משבש את כל הרעיונות בסיפור ובסופו לא נשאר כלום. מי זה ש.? מה היה בסופם של האנשים הממוקדים והמרוכזים? דילגת מהצעת התכנית לשלב שבו היא בוטלה בגלל בילי מוסקונזה, האם לא קרה שום דבר מעניין באמצע? האם ירושלים לא הפכה לנמרצת וממוקדת יותר? האם שוטרים חפים מפשע לא נפגעו במהלך קרבות רמזורים שיצאו משליטה? ויותר חשוב - מה קרה כשרמזורים נפגעו והולכי הרגל לא יכלו לדעת אם הם אדומים או ירוקים? האם הם עדיין מחכים ויורים?
[ליצירה]
חיבוק גדול מאמא
אני קוראת את השירים כל כך אמיתיים ומרגישה אותך עם צפיה ורצון למצוא את האחת שביחד תבנו עולם מלא קדוש ואני מאחלת ומברכת אותך בני במהרה במהרה -אמן.
[ליצירה]
ביקורת [אם אתה לא מעוניין- כאן הרגע להפסיק לקרוא]:
הרעיון מובן, הביצוע מחופף מאוד. ניסוחים מסורבלים כמו "מחשבותיו אדישות וערפול אופפים", "בעודו יושב וממתין לפגישה מולו ניצב אקווריום גדול" וכו'.
המשפטים ארוכים מאוד מאוד והשאירו אותי בלי חמצן בכלל, פסיקים חסרים בהרבה מקומות וככלל הקטע היה בהיר יותר אם היית כותב את המשפטים בצורה ברורה יותר וקצרים יותר. מה הסיפור עם הפיזיקה? אם יש לזה פואנטה, אני רוצה להבין מה קורה שם.
תעשה הגהה לקטע, זה א"ב. אתה יכול יותר.
[ליצירה]
ברגישות
רבה, מתאר את הנוף האנושי שמולך. שובה לב ללא ספק. המשך לכתוב, תגיע לתחנה, חשוב אם אתה רוצה לרדת או להמשיך. על אותה מסילה נוסעות הרבה רכבות בזמנים שונים. בחר לך רכבת, או תחנה, או מה שלא יהיה. קח את הזמן. האוויר מחכה שתנשום אותו. מותר להתרגש כמו ילד מילד, כמו גנן מפרח, כמו שאתה. תהיה.
לשיפור מצב הרוח, מומלץ לקרוא פעם ביום את המלים שמאחורי הקישור המצורף:
[ליצירה]
חיבוק גדול מאמא
אני קוראת את השירים כל כך אמיתיים ומרגישה אותך עם צפיה ורצון למצוא את האחת שביחד תבנו עולם מלא קדוש ואני מאחלת ומברכת אותך בני במהרה במהרה -אמן.
[ליצירה]
ממממ
איך זה שאני התגובה הראשונה ולא השלישית לפחות?
שיר מרגש ואמיתי כל כך.
נראה שהכול חלקים של אותה המציאות.
שמתחלקת בין כול האנשים.. עד שעוצרים את התמונה.