משהו בצל שלי הוא יותר אני משום מה?.
אולי בגלל ריבוי האפשריות הקימות במצב של צל לעומת מצב של בן אדם.
הצל שלי כולל את כול מה שאני, הוא נוכח יותר ממני. הוא עצמו, הוכחה לכך שאני נוכח כי אם לא הייתי נוכח אז לא היה מתהווה הצל הזה שהוא אני.
הוא מלא ביטחון בעצמו, עם זאת הוא אינו משתלט על הסביבה, הוא אפילו מקבל את הצורה של המדרכה כחלק ממנו.
אני אוהב את הצל שלי שמתכסה בעצמי. או בעצם אני מתכסה בצל שלי, מוצא לי מקום מפלט.
אני רק קו מתאר מלא בצל, משהו מופשט.
אני בעצם מחכה שהצל שלי יהיה צל לתפארת. צל מלא הפתעות שיכול לכסות אותי, להסתיר את חולשותיי לשחרר אותי מעצם הקיום והמאמץ היום יומי להיות נוכח ולהבין את סיפור חיי.
הצל שלי מבין ויודע שבתור צל שכזה הוא אינו ולא כלום ולכן הוא נמצא בהעדר מאמץ, מעיד בעקשנות על קיומי אך ללא הצקה וללא היטפלות.
אמינות ניכרת בצל שלי שכחה ותפארת אהבה אין קץ ותקווה להעדר מאמץ ולנוכחות שקטה בביטחון של צל.
אני הוא הצל של עצמי, והצל שלי הוא אני.. כך שיחד אנו בטוחים שקיומינו מובטח כל עוד האחד רואה את השני. האחריות של הקיום מקבלת תוקף ע"י הצל שמתחייב מקיומי ומוכיח אותו בד בבד כשהשמש קודחת בשמים, ומטילה עלינו את אחריות המלאה על הצל וכן ואת כל הנלווה לכך.
