עַל אוֹתָהּ סַפָּה, נְעִימָה וְחַמָּה

יָשַׁבְנוּ יַחַד, אֲנִי וְאַתָּה

כָּתֵף אֶל כָּתֵף פָּנִים מוּל פָּנִים

אֵיךְ שֶׁהָאַהֲבָה בָּעֲרָה שָׁם בִּפְנִים

בַּהַתְחָלָה לֹא נָגַעְנוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר...

אַךְ כַּמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר כָּךְ נִצֹּר?

 הַטֵּלֵוִיזְיָה נִדְלְקָה, הָיָה פִּגּוּעַ

אֲנִי בָּכִיתִי אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ רָגוּעַ

נִשְׁעַנְתִּי אֲחוֹרָה לְאַט לְאַט

אַתָּה חִבַּקְתָּ אוֹתִי חָזָק

בְּאוֹתָה שָׁעָה מַדְהִימָה, נְעִימָה

הִרְגַּשְׁתִּי אִתְּךָ הַכִּי רְגוּעָה

לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כְּלוּם

לֹא טָרַחְתִּי לָקוּם

רַק אוֹתְךָ רָצִיתִי..

רַק אִתְּךָ נִשְׁאַרְתִּי

אַתָּה אֶת זֶה לָעוֹלָם לֹא תֵּדַע

אֲנִי רק רוֹצָה לוֹמַר לְךָ תּוֹדָה...

אַךְ הַשֵּׂכֶל בַּסּוֹף מְנַצֵּח

ואוֹתְךָ הוּא אוֹמֵר לִי לִשְׁכֹחַ