הפער בין הפוזה לאמירה האותנתית הוא מורגש כמעט בכל תחומי החיים. בחור יוצא עם בחורה מה הוא אומר במפגש הראשון? שלום איך קוראים לך, מלאכותי מלא היסוסים וחוסר ביטחון עצמי או שלום מה שלומך ? אמיתי כמו שהוא היה אומר לאישתו ! הבחור מנסה להיות אותנטי וזו בדיוק הבעיה, אם הוא לא היה מנסה להיות אותנטי אז היה נפתר הקונפליקט והפגישה היתה זורמת. ברובד עמוק יותר כאשר אנו באים להיפגש עם החיים אנו חייבים לעזוב את התיאוריה ולצאת עם אמירות אותנטיות בלי היסוסים. בחור שמהסס כל חייו או בחורה שמהססת כל חייה נשאר/ת עם ההיסוסים ביד ולא הבחור עם הבחורה או הבחורה עם הבחור. עצם הניסיון לדבר על אותנטיות הוא בעצמו כבר פוזה ובכך הוא מאבד את הספונטניות אז מה אני אומר לעצמי בעצם מכל זה באותנתיות ? שאם להיות כנה את התשובות ואת מה אנו מחפשים אנו יודעים המיומנות היא להיות מה שאנו יודעים שאנו ולפנות החוצה בביטחון עצמי ובלי היסוסים דרך ההתבטאות האותנטית. כאשר בחור פוגש בחורה שיאמר לה שלום בקול שיצעק אפילו כי לקול פעולה של חשיפה והצעקה הדיבור בקול רם מחייב את גיוס הגוף והגוף לא יכול לזייף או להסס, מה שלומך ? שידבר עם הבחורה שנמצאת שם איתו רק הדיבור האותנטי יכול לחשוף רגשות ולעשות בירורים שיעזרו לזוג הנפגש להחליט לגבי הכיוון והתפתחות המפגשים. מה אני אומר כאן בלי פוזה ? המלאכה קשה אבל כל אחד בתוך תוכו יודע מה טוב בשבילו לפעמים קשה לו להודות בכך בקול. עם נקשיב לעצמנו נהיה על הקו האותנטי ונבטא את רגשותינו שלנו ובכך אנו עושים את הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות לאחר.