בעודו יושב וממתין לפגישה מולו ניצב אקווריום גדול. רעש טפטוף המים המונוטוני מרגיע אט אט את עצביו מחשבותיו אדישות וערפול אופפים את מוחו. מחשבותיו רצות מתנגשות זו בזו כאטומים במאיץ חלקיקים פוטונים אלקטרונים והתודעה שלו הופכת להיות לאקווריום. מים מתחילים להציף את ראשו מבפנים והמפלס עולה בועות אויר קטנטנות מבצבצות להן מתוך המים המתוקים דגים מתחילים לשוט בתוך מוחו האקווריום קם לתחיה. וכך הוא יושב עוד ועוד ונושם נשימות מונוטוניות שיהיה חמצן לדגים במוחו ובועיות אויר מבצבצות כבר במקום מחשבות והגילוי הוא המים, הרוגע והרגע. "כמה שהייתי מוכן להתחלף עם הדג באקווריום", הוא חושב לעצמו, "ושהוא ילך לפגישת יעוץ לתהות מה עוד עליו לעשות בחיים" ,אני מבחינתי מוכן לא לעשות כלום, יש לי רצון חופשי ואני רוצה לממש אותו בלהיות אקווריום לדגים האבודים בעולם, כי בעצם כל העולם דומה לאקווריום שבעים אחוז מים באדם ובעולם. אז למה כל האמביצה.. מחשבות חוזרות להתעורר אלקטרונים חוזרים להתנגש והאי שקט חוזר להתקיים. מי יתנני דג, אוכל לעצום את עיני בשקט ולנוע בלי סוף ממ..