מחפש כבר שנים
ומוצא
צורה נאה
שני עיגולים ומשולש
מתבלבל ונופל
חושב שזה זה
והולך שבי
אחריה
אחרי לבי
עד לפניה
שקצת חדה מדי בשבילי
רואה תמרור
ומבין שהלכתי לאיבוד
כבר מזמן
מסתובב
ומנסה לחזור על עקבותיי
אך הדרך חסומה
אני פה בחושך
באמצע שום מקום
יושב ובוכה
על מה שאין
על מה שלא יהיה
על נרצחים בדם קר
על מעשים נתעבים ודוחים
ואז
היא פה
אני מרים את הראש
קם, מנסה לגעת
והיא נעלמת
ואני מתעורר
שוב בשום מקום
וכבר אין כח
ואין לאן ללכת
שוב בוכה
בפעם האינספור
אין כל חדש
ואין כל מוצא
לוקח נשימה עמוקה
ושומע בכיה מאחורי
מסתובב
רואה מטושטש
דמות מתכרבלת בתוך עצמה
נטושה, עזובה
היא מרימה את הראש
מסתכלת לעברי
ורואה את עצמה
ואני ממשיך לבכות
סוף סוף
היא מצאה אותי.
