ילדית 1986, נשואה + 1 מתוק להפליא.
סטודנטית למזרח תיכון וספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. בוגרת ביהמ"ד לנשים במגדל עז.
הכתיבה היא הדרך שלי לחשוב במדויק. שמחה לתגובות.
[ליצירה]
ואוליי...לא היו הדברים מעולם...
כי חרב ביתי ושערי תפילה ננעלו,
ואשמע את תפילתכם ,ולא החרשתי אל דמעתכם,
חולשה יש בי אליכם ,ילדי היקרים,ומתאווה אני
לתפילתכם , ילדי הצדיקים.
המשיכו וקראו אלי בגרון,ולא תחשכו,
וכל פמלייאת מלאכים שלי,מורידים דמעות עימכם,
על בני היקר ,אחיכם ,מחמדי,
אשר שמחה בו לעולם ודיצה לעולמי עד,
על כן נתתי שמו גיל -עד,
אך במקום גילה ,יש עצב ונהי...
קול בכי תמרורים...
ואשמע עוד צעקתכם ,
והקול ,קול יעקוב ,חוצב רקיעים,
ומזדעזעים אמות הסיפים...
אוהבכם אני ילדי היקרים,
לא צר אויב ומתנקם אנכי,
ואכן צריך אני אתכם ,ונשמתכם תקיימני,
ומבטיח אני לכם ,שאין תפילה שבה ריקם,
הקשבתי ,גם הקשבתי,לקול תחנוניכם,לקול זעקתכם,
ואשיב את גיל-עד לביתו ,ועוד ישמע בהרי יהודה
ובחוצות ירושלים ,קול ששון וקול שמחה.
המשיכו למלא מכסת צעקתכם בקוראיכם אלי,
והבקיעו לרוב שערים...
כי מבלעדיכם ילדי,
מי יקרא לי א-לוהים...
[ליצירה]
יפה אמיתי ומצמרר
אפרת!
בכנות התלבטתי אם בכלל מותר לי להגיב על ההספד הזה. קטונתי. זו יצירה שיצאה מהלב ומוחשית עד כאב. עוד מצומרר אני מן התחושה של אובדן, לאו דוקא זה אותו את מזכירה, אלא אובדן בכלל והתחושות שהוא יוצר. הגעגוע למשהו ולמישהו ולכל אחד ואחד מאיתנו יש כזה.
אני מאחל לך רק לכתוב עוד הרבה הרבה על דברים משמחים בחיים.
יישר כח
יוסי בן גלית
[ליצירה]
כואב...
זכרי - אולי המכתבים וההספדים לא נחרטים במוחם של האנשים בעולם הזה, אך היי בטוחה שהעליון אוגר כל דמעה, קורא כל תפילה,
וזוכר.
תודה שהבאת זאת לפנינו.
[ליצירה]
אהבתי את ה'מלא בקביעות' - באופן קבוע, ומלא במוסכמות. מצאה חן בעיני הנימה הצינית (אלא אם כן אני מפספסת לגמרי...). ואם במעבר הצבעים התכוונת להדגיש את הספק על ספק - שתדעי שזה נראה טוב...
מצא חן בעיני.
[ליצירה]
אפרת.
אני בהלם שאת חושבת שהוא לא כ"כ טוב-את יודעת מה,-הוא באמת לא טוב...
הוא מדדדדדהההההההיייייייםםםםםםםםםםם!!!
(מדהים)
כל כך הרבה עומק ומחשבה בסיפור אחד,
למה.-תשובה שכל אחד צריך לענות לעצמו
כ"כ נכון...
אני חושבת אבל שלמרות שאדון גרנהום יתן את תשובתו לבנו הבן צריך גם לצאת ולחפש בעצמו את הלמה הלמה הפרטי שלו...
כתוב מעולה.
נ.ב
נהנתי מביטויים כמו "חסר עונים"...-יפה!
[ליצירה]
התכוונתי...
אני יודעת שבדרך כלל לא מסבירים שיר שלך... אבל אני חייבת להגיד משהו.
החלק המשמעותי מבחינתי של השיר הוא -זה לא בית המקדש שנשרף כי אין בית מקדש-
אומנם מה שקורה היום הוא קשה וכואב אבל זה לא בית מקדש שנשרף. לדעתי צריך להזהר מלהפוך את זה לבית מקדש. אין לנו בית מקדש בעוונותינו הרבים.
ומי ייתן... :)
תודה על ההערות!
[ליצירה]
אני זוכרת כשהגעתי לגיל של אחי הבכור...
לא יכולתי לסבול את העובד שאני יודעת יותר ממנו. למדתי את החומר שהוא למד- וגם נבחנתי עליו... לעומתו.
ועדיין, כשאני כותבת לו אני חותמת- אחותך הקטנה.
שיר מקסים. אמיתי. כואב.
תודה.