מי ידע שכך יהיה?
ואולי, הציפור שישבה על ראש עץ הארז שעל יד על יד, ידעה. ואולי קורות בתינו הלבנים, החלקים, ידעו אף הם את שעתיד להתרחש, ושתקו. ואולי הכסאות והשולחנות הלבנים מפלסטיק בחצר ביתי, שעל הגבעה שליד ליד - ידעו גם הם, לאחר שישב שם שעות ארוכות בשיחות עד השעות הקטנות, או הגדולות.
מי ידע?
ואולי רק האל הנורא והאדיר, שגרם לרוח לעבור בדיוק ברגע הנכון, או הלא נכון, ידע רק הוא את שיהיה ואת שהיה ואת שהיה עתיד להיות אך כבר לא יהיה לעולם.
מי ידע?
מי ידע שהדמעות שזרמו מאז על המדרגות שבהם מעד יכלו למלא מחדש את השלולית הקטנה שהיתה על ידו כשהיה ילד ועוד רצה שתתמלא שיוכל להתיז ממנה מים עלי. ואולי זה לא קרה?
ואולי כל זה לא היה קורה אילולא, ואילו ואולי.
ומי ידע שאשב בחדרו ואשן במיטתו ואנשום את אוירו. ומי ידע שהוא כבר לא ינשום?
אינני יודעת מי ידע, ואם זה היה האל או הלא.
אני רק מבטיחה דבר אחד.
אלוהים! אני, לא ידעתי.
ואולי?
