בסוף זה תמיד קורה,
אותו דבר, אותו בכי, אותם דמעות.
בסוף זה תמיד קורה,
עם אותם סיפורים על האיש שאיננו עוד.
בסוף זה תמיד קורה,
אותו דבר, אותה הלוויה, אותה שבעה, אותו קדיש.
בסוף זה תמיד קורה,
אותה אחות ואח שבוכים על אותו איש.
אותו איש שהלך ולא יחזור,
אותו איש שפעם ועוד פעם מכבה את האור...
זה קורה לכולם, בסוף, תמיד
וכולם כל כך המומים ובוכים ומתאבלים.
בסוף כולם מתים- ותמיד יש מישהו שלו זה יהיה עצוב.
אז בסוף כולם עצובים- ותמיד יש מישהו שלו זה יהיה חשוב
להגיד שצריך להיות חזקים , להפסיק לבכות, להיות בשמחה
ומי שמבין, וזה כבר קרה לו, יגיד- כן, נכון- בקרוב אצלך...
כי בסוף זה תמיד קורה! לחלק מוקדם, ולחלק מאוחר
אבל בסוף זה תמיד קורה, אם לא היום אולי מחר...
ואז כבר מבינים מה זה עצב, ומה זה סוף.
ואז כבר מבינים שכל האמירות האלה הם שטויות.
שטויות אמיתיות ועמוקות וחשובות,
אבל למי שזה כבר קרה לו זה פשוט עדיין
שטויות.
תגובות