בשורת האיוב, ערב שבת

ספק אם ידעו הם.

צחוקם היה מתגלגל.
הוא התגלגל בין חדרי הבית
אל חדר המדרגות
כמעט וסוחף אותו אחריו

שלושים דקות של מציאות קפואה.
דמיונו ממציא לו רגעים של חיים.
היד שלחצה על הידית, הצחוק
שהיה ,
הרגליים שמיהרו להיכנס.

שלושים דקות יושב, קרעי נשמתו צפים ועולים,
איך יפתח

הוא היה המוות המתדפק על הדלת
ובפנים הם צחקו כל כך.

*לזכרו של יוסי עטיה ז"ל שנרצח ע"י מחבלים ערב שבת.
קצין העיר פ"ת לא יכל להיכנס ולהפריע לארוחה השמחה בבית וחיכה בחוץ עד שסימו.
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=9804&sivug_id=1