ולרגע אחד דמיינתי אותה שוב
קוראת לי בקולות של ילדותי
אלו שלא נמסכו במרירות
ונותרו צלולים מוארים.
ונזרקתי בעוצמה אל הרגע הזה
בדרך מלאת תהומות
ומצאתי עצמי בגן עדן של עבר
והאור הציף את התמונה.
יכולתי שוב לחוש בחמימות המלטפת
כאילו תמיד יהיה מי שיחבק
במין איזה ביטחון מוצק.
אך נוכחתי לדעת בשבריר של שניה
שעשן כבר הציף את החדר
ומאותו המקום שנשמעו הקריאות
בכתה נשמתי השותתת.
-2002-
