אז סגרתי יומיים או שלושה
ואולי ארבעה, זה כבר לא משנה.
בלעדיו.
ושאלה שחזקה ממני עוד מהדהדת בי:
ל מ ה ?
וכל ההגיונות השכליים ושאינם שכליים
מתרצים
ומתרוצצים במוחי.
ממשיכים לעמוד על תילם
ומתעקשים לבוא על סיפוקן.
ונזכרת בנו יושבים קרובקרוב
ויחד עם זאת- רחוק רחוק
ואתה מביט בי, בעיניי הדומעות, ואומר לי:
"אנחנו מדברים כך רק מתוך אהבתנו אחד לשני"
ומשפיל מבט ארצה
וחוזר ואומר:
"צריך לחתוך"
"זהו!"
ושתיקה.
התשמע כהסכמה.
אך רועמת היא מדי.
איך אתה לא מבין? זועקת בלא קול.
בשבילי אהבה זה הכל!!
ולעומתה,
בולעת רוק
ממשיכה בשתיקתי
ונפרדת ממך לשלום.
לתמיד.
ויודעת-
אני,
את האחד שלי פספסתי.
תגובות