[ליצירה]
הניתוח שלי הפעם יתמקד בשיר מעניין זה
את- השיר נפתח בך ומסתיים ב- אני. ממך אלי הדרך היא ארוכה ועוברת בים של אי ודאות בו ישנן מראות
ומראה יכולה לשקר- פעם הדמות שלה ופעם הדמות שלך. יש כאן מערבולת זהות ואי אפשר לדעת מי הוא האמיתי ומי הוא השקרי וזה אינסופי, פשוט אינסופי. ובסוף כל ים האי ודאות יש אי אחד של משען ויציבות. -הדובר.
והאי הוא שקט בים של מהומה והוא מרתק כי אינו משעמם לרגע. כי זהו הדובר.
[ליצירה]
הדימוי ממש רחוק ממה שהייתי מחברת בעצמי לרגש, ויחד עם זאת זה הולך ממש טוב.
קראתי פעם ופעמיים, ואהבתי!
הסתייגותי היחידה היא פחדי העלום מפני כלבים...
[ליצירה]
אני מרגישה את המתיחה, הדימויים שלך טובים. אבל אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, לאן הם הולכים. בהתחלה את ממש נותנת את התחושה, ואחר כך אני מבינה שלא הבנתי.
תוכלי להסביר?
דנדוש
[ליצירה]
אחח תיאטרון
זו אהבתי החדשה. בהחלט. גיליתי את התאטרון בגיל מאוחר יחסית. אני אוהב תיאטרון- אני יוצא בתחושה כי ההצגה הותירה חותם. אני מרגיש את העלילה מול העיניים. היא בלתי מנותקת.
[ליצירה]
כפיים...
לפעמים יש את התחושה הזאת, הרצון הזה לכתוב, רק לא ידוע בדיוק מה, איך יצא, על מה לכתוב, ואז כמו במגע קסם, המילים יוצאות, הדף מתמלא, והעולם נברא.
הרבה פעמים זה אפילו לא משנה על מה כותבים, או מה מוסר ההשכל, אלא פשוט כותבים.
וכשזה יפה, אין תחושה יותר טובה מזאת.
ממש אהבתי
שי
"תודה לך מילה קטנה שהדיו אותך גילה"