יערה מואר וסבוך,
שערה כמה וצפוף,
ידי גופנו העצוב- שלובות, שלובות,
ידי נפשנו- פרוסות,פרוסות,
מבקשות בלחש מובך
(איזה אבסורד!)
את ממרח הנאהבים.
זהו מאבק התקבולת הנצחי
בין הדממה הבוראת שירה
בין ההתגלות המתגלה בבריחה
בין סחיבת האפרוריות המכריחה עשייה
בין ענני הגשם הכהים העגומים, השוברים
את קרן האור לרסיסי צבעים.
הוא מתנגן במחשבותינו היפיפיות הצורמות
שמתרוצצות ומתעלות, מסתבכות וטועות,
שוצפות וקוצפות,
כמעט ונוגעות... אלוהיות.
ובמיי גופה היא מתבוננת
מעצבת
היא צוללת
ובהבזק הנגיעה
ממריאה
יערה.
תגובות