נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
רון- כבר שנים שאתה כאן, עם הסגנון הייחודי שלך, האמיתי, החווה, המתאר סיטואציות ונאמן למקור, זה כ"כ שונה, כ"כ אתה, נעים לקרוא, קל להתחבר.
ביצירה הזו, הפסיקים עצרו אותי, הפריעו לי לזרום, לעניות דעתי מקצב השורות מספיק ומספק.
תגובות