בס"ד
א.
פוסע בגני,
עלי זהב ניכרים
נפרמים
תחת רגלי נכססים.
גם ציפור מצאה בית
בגני,
סועדת ילדיה
חובקתם עד אין קץ.
את שירה שמעתי
גם קול ילדיה-
עורגים לחום.
ב.
שלו,
רוקם חלומותי בין ענפים-
בהקיץ.
ג.
עתה, התרתי אסורי,
מקיץ מחלומי, ידעתי:
לא אשיב ידי עוד-
מעשוֹת.
ר"ח כסליו, תשס"ד
משה האיש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לכל המגיבים למיניהם: "אמנות", לא "אומנות". [ליצירה]
- [ליצירה] יו- איזה מגניב! [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו העלת חיוך על פני! אל שמש העמים נשגרו אולי אז- ימצא את מנוחתו [ליצירה]
- [ליצירה] הגינה= היגיינה אללה ווכבר= אללה הוא אכבר מוכר, ואכן וולגרי לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לדברי אלול אחר! [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. וכמובן- עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה יפו אוהבים עלומים מספרים חיבתם נכמסים נרמזים. עלמה ובחור יפכו את ליבם הלוטף זה את זה לא יתמידו דומם. ואהבת אין-קץ יזכו- נאחל וברכת שמיים היא מתנת הא-ל. אהבתי, ידידי! [ליצירה]
- [ליצירה] מדוע לא שתקו המעברות? אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית. האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'? נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו. ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים. [ליצירה]
- [ליצירה] בעעעע רגע, זה מזכיר לי את מה שאני מדחיק כבר שנים: כיתה י', מסכת בבא קמא... לאאאאאאא! [ליצירה]
- [ליצירה] שרגא בטיהרא לא מהניא (נר בצהרים לא מועיל) יש לי עוד הרבה ללמוד... בהחלט- הקפצת את הרף גבוה מדי...! [ליצירה]
תגובות