אמי גדלה בפחון דולף על שפת ימה של תל אביב שלוש בנות גידלה סבתי בגפה פניה שותקות באצילות ארם צובה שש שמלות מלמלה תפרה להן וכל הזמן החליפו זו עם זו שלא תיראה הדלות מה פתאום? תמיד היו מסורקות ורחוצות אף שהיא לפרנסתם רכנה על מכונת התפירה ימים ולילות. אבי נולד לסוחר בדים ירושלמי איש של מסחר ויראת שמיים כל בניו אנשים חזקים, עמל כפיים ושכרם בצידם עד שנישא אבי בשנות השלושים לחייו והוא קבלן ידוע במעלותיו אמי הורישה לי את הדלות את הצמצום והחסכנות כנערה, עת הכנתי עוגות נצמדת למתכונים בדייקנות היתה מעירה לי מהצד שאפשר גם חמש ביצים במקום שש שבמרשם ועוד מזכירה לי לרוקן את הביצה מקליפתה עד תום, כי חבל. ובבקורתה הסמויה והעוקצנית אמרה יותר "זותי תהיה חייבת להתחתן עם מליונר" ואבי היה חוזר מהשוק עם פיסטוקים ולדר-מישמיש פירות יבשים, בננות, ממתקים כל טוב הארץ, ובשקים. האיש שבחרתי, בא מבית סגפן ומינימליסטי שהאצילות השקטה שם ברקע, קיימת ושותקת או שמא אומרת: יהי מעט, אבל עם איכות אמיתית. ובלי משים, עד שחגגתי לו שלושים המריא וזרח כמטאור בשמי העסקים ואני, בת כלאיים לכל אלה, את חיי חילקתי בין הדלות של אמי, והנסיכה שבעצמי שנים שחייתי בארמון שיש שבנה האיש שלי גן עדן של פרחים על מרפסתו הענקית עם שני נהגים, ועוזרת גנן ומבשלת בגדי מעצבים וטיסות יוקרה בשחקים ובטבעיות גדולה, כאילו נולדתי לכל זה יודעת בדיוק מה לעשות עם השפע הזה ושנים ששרדתי בלא כלום, עם ילדיי עם האצילות של סבתי, שאיש לא יידע מגרדת מטבעות בארנק כדי לקנות קמח וחמאה, לעשות מהם ממתק ימים שאני נסיכה אנינה, מזמינה במסעדה צלעות טלה יודעת להבחין בין טעם טוב, למשופר, למעולה וימים שאני חסכנית, מקבלת רהיטים יד שניה ושלישית מכוערים אבל פונקציונליים, ומרגישה שריציתי את אמי החסכנית וימים שאני מתנערת פתאום ואומרת עד כאן כמו מטוטלת שעוד לא מצאה את מקומה על ציר הזמן נסיכת הדלות והזוהר.