זה התחיל משמועות על משהו מגניב... משהו לוקח... הוא שמע על זה עוד כשהוא היה ילד והוא לא הבין למה כולם מתלהבים... הוא נפגש עם זה לראשונה בתור נער פוחז שטרם מלאו לו תריסר שנים... הוא עדיין לא הבין מה מושך את כולם... אבל הוא נמשך... כמו כולם. גם הוא נפל לתוך מלתעותיו הנוראות... הוא חשב שזה אולי סתם עוד תעסוקה בשעות שממש אין מה לעשות... הוא חשב שאם הוא שמה כל כך קצת זמן זה לא נורא... הוא היה בטוח שאם כולם שמה אז גם הוא חייב... והוא המשיך... הוא המשיך לחשוב על הכיף שבזה, על הדברים היפים שאפשר להוציא מזה... הוא לא שם לב לכלום... הוא כבר חשב שגם אם זה לא יקח לו רק את שעות הפנאי- זה לא כל כך נורא, כי רוני ויואב, נמצאים שמה יותר ממנו, ולא קרה להם כלום! והוא המשיך... הוא גילה עוד דברים חדשים, ועוד דברים מעניינים, והוא נמשך יותר, הוא נכנס לזה יותר... הוא כבר היה מולו יותר מחמש שעות ביום, הוא מצא שם חברים, גם מהסוג השני של המין, והוא עדיין חשב שזה "רק עוד תעסוקה לשעות הפנאי"... וזה המשיך, המשיך ולא נגמר... הוא כבר היה שם המון, כבר יותר מרוני ומיואב, הוא הבריז בשבילו מתמתיקה ואנגלית, אפילו לשיעורים של הרב ולד הוא כבר לא נכנס... הוא התחיל להתנתק מהעולם, הוא שכח שיש אנשים בחוץ, הוא שכח שיש חברים, שיש משפחה... *********** כשהוא היה בן 30 הוא הסתכל אחורה, הוא הסתכל ונבהל, הוא התחיל להתחרט... הוא ראה שהוא פספס קטע ענק בחיים, הוא פספס את החיים... הוא התחיל להבין מה הוא גרם לעצמו... אגלי זעה החלו לגלוש במורד פרצופו... הוא כבש את פניו ברצפה... הוא חשב על הכל... לקח לו הרבה זמן, אבל בסוף הוא החליט... הוא שלף את המודם, קרע את החיבור לאינטרנט וזרק אותו על הרצפה... הוא נשבר... "אייסיקיו, צ'אט, תפוז- לכו לעזאזל!" הוא לחש לעצמו, "חבל שזה לקח 30 שנה"...