זולג לתוככי עטי
כותב בדמי
עד שנשברת לי הצפורן.
מיצי חיי נמהלים בדף הלבן וכעת יחוללו בעיניו של אחר.
השלתי את עורי שם
ערום ועריה
העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח
כעבור שבוע אגליד, ואוולד מחדש
תולעת משי עוורת
במבה שלי
[ליצירה]
.
ארספואטיקה בגדלותה. כנראה לא זכית באור מן ההפקר...
המשך לכתוב, שכני היקר לשעבר... איך מ"יהודי ממעלות" הפכת ל"מעורב ירושלמי" (ואני ל"אלפי רבבה")...
תגובות