אקחך אל חדרי נשמתי
ובכנפיי אותך אביא,
מתמונת דיוקני אצא
כמו תחיית נביא
כי אותך אני רוצה
על כרכרת דלעת
נטוס מעל רכסים
ועגורי נדוד נאים
לנו כעדים וטייסים
השמש לנו תזרח בנתיבה
והיא כאש האהבה המלהטת
ללהט בנו להט אהבה
את חותמה בנו חורטת
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי! פניני מילים והילולים!
הבית הראשון - במקום ההוא. תיאור של מעשה האהבה. ניחוחה וצוף דובשה.
בבית השני - איתני הטבע הרמים והנשגבים כעדים. כשותפים למעשה ושמחים בו למען הדובר. אפילו לניצוץ הכוכבים ערך מוסף
בבית השלישי -הצומח והחי. משהו קצת יותר ארצי. יותר בהישג יד. רוח, הרדופים. עצים. וגם כנריות :-) ובנקודה זו מיצית החמדה וכאן השורה המסתיימת ב:
במקום ההוא ידעתי רזי אשה- סוגר את המשפט לאחר שפתחת את השיר. כעין משפט שבא על פתרונו
[ליצירה]
לב השיר ממקוד סביב אותה דמות של עלמה, הדובר פועם וגם אנו פועמים איתו בקריאתו.
המטר הזולף הופך אט אט אף הוא לפעימות, הדובר מאלף אותו. השיר אינו מפסיק לפעום ולחשוב
[ליצירה]
---
מלכה מעופפת -דבר הקיים בעולם החרקים כגון הנמלים בעת מטס הרבייה, או הדבורים (אבל שם המלכה נמצאת בכוורת)
כאן אתה נוטל את הדימוי בחן ולוקח אותו לתחום הרומנטי האנושי
האבל שהיה - כלומר יש כאן מעגל של רביה לידה ומוות וגם אותו האנשת.
זו פרשנותי :-)
תגובות