אקחך אל חדרי נשמתי
ובכנפיי אותך אביא,
מתמונת דיוקני אצא
כמו תחיית נביא
כי אותך אני רוצה
על כרכרת דלעת
נטוס מעל רכסים
ועגורי נדוד נאים
לנו כעדים וטייסים
השמש לנו תזרח בנתיבה
והיא כאש האהבה המלהטת
ללהט בנו להט אהבה
את חותמה בנו חורטת
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
[ליצירה]
אפקט החזרה של תום, מעין ריתמוס חוזר ונשנה. מעין - אנו האחרונים על הרכס, אנו התמימים הנאיבים החולמים האחרונים שנותרו מאחור ואנו לא נחליף אדרתנו או דגלנו :-)
אך אני חולק בדבר אחד -
התום לא תם,
בלעדיו רוח השיר תיתם!
תגובות