אקחך אל חדרי נשמתי
ובכנפיי אותך אביא,
מתמונת דיוקני אצא
כמו תחיית נביא
כי אותך אני רוצה
על כרכרת דלעת
נטוס מעל רכסים
ועגורי נדוד נאים
לנו כעדים וטייסים
השמש לנו תזרח בנתיבה
והיא כאש האהבה המלהטת
ללהט בנו להט אהבה
את חותמה בנו חורטת
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה שליט ואיזה נעליים. היו לנו שליטים ציונים? מה שנכון הוא שהיריבות הלאומית בין ערביי הארץ לציונות הולידו בין השאר את התנועה הלאומית הפלסטינית וכן את כל המאורעות שהיו. [ליצירה]
- [ליצירה] ואו, זה בהחלט קצת דומה לשיר שכתבתי על "לו ידעתי נגן כלי מיתר..." רק מכיוון אחר יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] הלאות המתוקה, העצלות המנומנמת, השמש הלוטפת. היטבת לתאר את הרגע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ראיתי את הירושלמי בספרית האוניברסיטה ואפילו לא בירכתי אותו לשלום. עכשיו אני מבין למה. [ליצירה]
- [ליצירה] היומיום המתיש, יגיעו ימים יותר נעימים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר בעל משמעות. מלא מטפורות רטיבות ודופק אחד שפועם ומחייה את רוח השיר [ליצירה]
- [ליצירה] --- אין כמו חיוך להמיס את הלב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- ניכר כי הכותבת בקיאה ברזי האמנות לסוגיה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מדבר על אותם ניצולי שואה ששוכחים ולא מנציחים מסיבות שלהם. אלי פי עבר- אל עבר השכחה, ההשכחה, אי הרצון לחלוק את הזיכרון קבר-הזיכרון שטמון בקבר, בו טמון האדם היחיד הזוכר את שמות הקדושים שנספו בשואה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אצבע את הרכבת באדום אם רק תאמרי... (מתוך מכתבי ירושלמי לשלי ) [ליצירה]
תגובות