מה אעשה עם כל השמיים הללו שאינם פוסקים מלהביט עליי בתמהון שאיננו מובן לי כל-צרכו, מה אעשה עם כל המבטים התמהוניים המשופעים בכאב, ובחוסר-אונים, ובחמלה כל-כך גדולה של רחמים, לאן אוליכם, הרי- מישהו כבר חייב להפסיק עם כל הבלאגן הזה שהשתלט לו על חיינו מלפני עידן ועידנים. מה עוד נותר לי לעשות הרי- הכל כבר מובן ומקושר בעדי-עדיים, ואיך ובאיזה אופן יתנפץ לו הכד לרסיסי-רסיסים. לאן אוליך את החרפה, שאחזתני ברגע מסויים ולאן הייתי הולך עכשיו- אילו היו לי כעת מטבעות-זהב רבים בכיסיי הריקים. ומדוע, מדוע- מלאה אני אתכם, ברגע זה ממש בפטפוטי-הסרק המיותרים, שאינם מגלים ולו אך טפח אחד קטן ממשמעות-החיים.