"אתם לא מבינים", אמרתי להם. "אני רוצה שאם היא תזרוק אותי, אני אצלול לדיכאון".
אז קיבלתי מה שרציתי.
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! אגב, אתה מכיר את האתר של windows rg? זו פארודיה על חלונות, שמזכירה ברוחה את מה שעשית כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו סופסוף שיניתי את צבע הפונטים, כך שגם בגלגולה החדש של צורה יהיה אפשר לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] הו. בהחלט הו. כמה יפה ועצווב גם יחד. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי פשוט יופי. בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה. ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו. (קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו) [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיינוס, בדיוק אתמול אמרתי שאני בונה עליך, על החריזה והמשקל. אני שמח שיש לי על מה לבנות. [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] לחזן הנודד: אני מסכים איתך שמבחינה הלכתית אין כל מקום לצעד כזה. ומכאן צומחת השאלה: האם כותב אמור להזדהות עם הדמויות שהוא יוצר, או שמא הוא רשאי לבוז להן, לכולן? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה מאוד... אני מקווה שהיא לא זרקה אותך. לי זה קורה לפעמים. וכן, קראתי עד הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] א. יפה מאוד ב. שאלה, ברשותך - משהו שאינו מובן לי: האם הלהבה היא האהבה, או שמא היא מה שמביא אותה? ואולי שתי התשובות נכונות? [ליצירה]
- [ליצירה] אח... היו זמנים... חייכתי לאורך כל הקריאה, וזה אומר כנראה שפגעת בול במטרה העליונה. [ליצירה]
תגובות