[ליצירה]
למרק, ולכולם
את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו?
ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות!
התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם.
ושוב סליחה
[ליצירה]
תזכורת
חייב להעלות את הסיפור הזה שוב מן התהומות, לרגל יום הזיכרון לשואה ולחורבן. לא חשבתי שאצליח להבין את אימת ירושלים הבוערת דווקא כשאסתכל בה מבעד לעיניים צהובות.
[ליצירה]
לסתמית, בעיקר
ניסיתי ללכוד תחושה שמן הסתם מוכרת לרבים, ולפרוט אותה למילים ותמונות. את השיפוט הערכי של תחושה זו אני מעדיף להשאיר למקומות אחרים.
[ליצירה]
לאורי היקר...
התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים.
כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי.
ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה.
[ליצירה]
מדהים!
אני שונא לומר מה שכולם אומרים, אבל מה לעשות וכל הסופרלטיבים כבר מופיעים בשורות שמעלי.
פשוט מדהים, ההקבלה שבנית בין מערכים מתימטיים קרים וחסרי אחיזה במציאות לבין החומרים המרכיבים אותנו.
מעולה מכל הבחינות.
[ליצירה]
כבר מזמן רציתי להציע למנחם קטגוריה חדשה - "במילה אחת". דווקא יכול להיות נחמד, אם כל אחד מהכותבים ינסה למצוא את המילה הבודדה שהינה טעונת-משמעות מבחינתו. זו תהיה הקטגוריה הראשונה בתולדות אתרי היצירות ששמה מורכב יותר מתוכנה.
ואני מתנגד למחיקת הקטגוריה 'במשפט אחד', ולו מפני שזה ייאלץ אותי לקחת כלמיני משפטחדים שכתבתי (וחלקם, אגב, מסתבר שנגעו באנשים) ולהכריז עליהם כעל 'סיפורת'. זה היה מביך למדי.
[ליצירה]
ורק שאלה קטנה שהטרידה אותי, בקשר לסיפור הזה וכן בסיפורים אחרים (כמו 'רגעים קטנים' של אלול אחר) - מדוע כדי לכתוב עלילת מתח-למחצה, אתה/אתם/אנחנו מרגישים צורך לברוח לכבישים מהירים אמריקניים או לאחוזות אירופיות? מדוע הסיפור לא יוכל להתאקלם היטב בארץ הקודש?
מוזר.
תגובות