אהבתנו תכביר מילים
כי תביע אומר בשיר
כנבל מנגן עלי פלג
וזמרת טבע רעננה,
כמשוך המנגן בכינור
עת ערוב יומו היורד:
יורד בלאט מקני הסוף
בין פלגי הנחל
המפכפך ונושא מימיו
בין פלגי הלב
המפכפך ונושא שירתו
באמונה ובחדווה
כמכתב לאוהב
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
יפהפה
וגם את תקבלי את הניתוח החודשי של אביב וסתיו ...
עודני זוכרת,
השמש פיזזה אז בטבור של שמים
ואני, מצמצמת חצי עין, שאלתיךְ
מה נורא יותר-?
השיר נפתח ב"עודני זוכרת" משמע הדוברת בעיני רוחה שולחת אותנו אל נחלות העבר.
השמש פיזזה בטבור של שמיים - השמש רוקדת וצוהלת - אולי על חשבון האנשים הסובלים מחום או שמא היא שמש מפזת ונעימה? של חורף.
השמש ומצמוץ חצי העין לעומתה כפראפרזה. העין נצרבת מרוב אור ולכן על הדוברת לצמצמה ולמצמצה.
ואז באה השאלה:
מה נורא יותר?
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיניי או לאבדו סתם כך על צד הדרך
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיני -האם לשמוח במאור עיני אל מול מאור השמש או לאבדו סתם כך. ושמא (אני מפרש פירוש חופשי) שהשמש תהיה לי לעין ועוד עין ושתראה במקומי את צד הדרך. ואולי צמצום חצי העין מרמז שהדוברת באמצע תהליך אבדן הראייה?
צד הדרך - מקום של אמצע החיים. שבו מתרחשים דברים סתמיים בחיי הדוברת. אך איבוד מאור עיניים אינו דבר סתמי. ויש כאן סתירה.
[ליצירה]
תודה חברים :-)
השיר יכול להתפרש הן בהיבט הרומנטי והן בהיבט הלאומי -כארץ עזובה המחכה לבנה.
אם שמתם לב אין כאן תיאור של סביבה מעובדת אלא תיאור של טבע כמעט בתולי שמחכה לעיבוד:
שדות בור ובר, נחל זורם בלאט ותפרחת אביב
תגובות