קונדוקטור(במקור בלטינית):כרטיסן וסדרן בעיקר ברכבת נוסעים -------------------------------------------------- רעש הקטר גבר, הרכבת יצאה מן העיר ונכנסה אל בינות ההרים, הצופר צפצר טו טו טוווווו. משה בואנו קם בבהלה ממיטתו, חרוש זיעה קרה ומבוהל ונרעש כציפור ניצודה, הקומקום במטבח השמיע צפצורים הולכים וגוברים, אשתו עסקה בהכנת שתי כוסות תה עם נענע על הבוקר. הוא קם, הוריד את המצנפת מראשו ונטל ידיים, אחר פנה אל אשתו במטבח: "בההאא, חלום בלהה זה חלמתי כחלום יעוף בצהריים כפי מאמר רבותינו דיבנה" "מה חלמת משה? אל תחשוש, הרי אתה בריא ושלם לפניי" "קרידה מיה, חלמתי על הרכבת של ירושלים שהייתי עובד בה כשהייתי אברך צעיר ימים, לפני שהשתדכתי לך, אני מודאג מודאג נרבוזו, בחייאת אמא שלי עליה השלום" הוא נטל את החליפה והכובע ופסע לעבר כפר הנוער השוכן בצדו השני של ההר. מעטפה לבנה חיכתה לו,צמודה לדלת משרדו לאחר סדר הבוקר : "סור נא בדחיפות אל מר נשפולק לשיחה" בישר פתק לבן וקטן שהיווה את תכולת המעטפה החשודה" מר נשפולק,אדם עגלגל וטוב בדרך כלל, חיכה לו במשרד, יחד עמו ישב גם מנהל כח האדם של הכפר, משה בואנו ראה אותם יושבים ומביטים בו במבט הלום, ועתה הבין את פשר הדבר. כשיצא מן המשרד של נשפולק כשהוא שבור לב, הבין כי עקב צמצומים, הוציאו חלק מן העובדים לחופשה ללא תשלום לזמן ללא הגבלה. משה בואנו בלע את הכאב כבלוע מנה גדושה של פראסה קונפקטיקה דל קרנה (קציצות), הוא חשב על המשפחה והכבוד הספרדי ועל עתיד המטבח הספרדי (של אשתו), נכלם ונבוש לנוכח החוצפה, הוא בלע את זעמו והלך וחיפש עבודה בשבילו על מנת לפרנס את אשתו עזיזה, את בתו הבכורה ובניו הקטים יוסף וסלבדור. ולהם כמובן לא גילה על דבר השעייתו. לאחר זמן מה, ולאחר "דיבור" עם חברים מצא משה בואנו החרדי, משרה כקונדוקטור בקו החד יומי מירושלים לתל אביב.כלומר -מבחינתו חלום הלילה הנורא התגשם והוא חזר לעבודת צעירותו. כפי שציינתי לעיל, הוא לא סיפר מאום לאשתו ולבני משפחתו מחמת הכבוד העצמי ומחמת עין הטוב, ואך סיפר כי הועבר למשרה פקידותית כניצג כפר הנוער בתל אביב בבוקר היה קם מוקדם, יורד באוטובוס לתחנת ירושלים, התחנה הוותיקה, אל הרכבת החומה והארוכה כמו תולעת של השכם בבוקר אשר נסעה בינות לעמק רפאים עד אשר פיתולי הפיתולים שלה נגמרו בתחנת בית שמש, ושם במרחבי השפלה, שעטה הרכבת אל צומת תחנת לוד, ומשם בשלוחה המזרחית הנושקת לשדה התעופה בן גוריון אל רינתיה וראש העין הנטושה ומשם מערבה דרך מעיינות הירקון ודרך בני ברק אל תחנת תל ברוך ומשם, לאחר חיוג קרונות, כחץ נורה הישר אל תחנת תל אביב ארלוזורוב-ושם סופסוף ירד בואנו והתחלף עם הקונדוקטור של קו תל אביב חיפה. לאחר ששהה בתל אביב בבית כנסת היכל יהודה של עולי סלוניקי ולימד שם דף גמרא, היה עולה על המסלול הנגדי בדרך לירושלים. מראה בלתי שגרתי היה לו: לבוש כובע כרטיסן והדור זקן, היה נראה כמו איכר רוסי מן המאה השמונה עשרה, אך כשהיה פותח את פיו ומרעים, לא היו יודעים הנוסעים הכיצד זה התגלגל ס"ט מכובד שכמותו אל משרה זוטרה שכזו. נוסעים מעטים היו נוסעים בקו זה, בקושי היה מנין שמשה בואנו יאמר בו קדיש...והתלמידים של כפר הנוער מתלמידיו של בואנו, כשהיו נוסעים לשפלה, העדיפו לעשות זאת באוטובוס. משה בואנו הצטיין בהשלטת חוק ותשלום, זאת משום שבהיותו נער שימש כקונדוקטור: מספיק היה מבט אחד מעיניו או נאום עטור בפסוקים וחידודי מילים מפיו על מנת לגרום לנוסע הכי מרדן לשלם לו את דמי הנסיעה, ובמקרה הכי גרוע של לקוח שאבד כספו,היה משה בואנו מוריד את החגורה ואומר: "הרי לך פח ריק,חנדראז'ו, הנה אצליף בך כדבר המאמר חושך שבטו שונא בנו, ואתה לי כמו בן- אך סורר ומורה, אינו שומע בקול נציג רכבת ישראל ועליך לשלם לי את דמי הנסיעה ולהמציא זאת לידיי עד נגיע אל תחנת תל אביב, ולא -תימסר לבית המשמר! יא חוצפן דל דיאבלו" על כן יצא שמעו של בואנו בקרב חוג הנוסעים המעטים של הרכבת עד אשר דאגו כולם להמציא את הסכום בכיסיהם לפני עבור עליהם עברת הזעם וחרון אפו של בואנו הקפדן. מפיסטו היה כינויו של גולש אינטרנט צעיר ונוכל שהירבה להלך קסם על גולשות הצ'אטים למיניהן, שמו האמיתי היה דני חן,יליד ירושלים,הוא היה מהפנט,קוסם,שובה לב כלפי בנות המין השני אשר מצאו חן בעיניו.ולאחר שהיה משיג את שלו, היה נוטש אותן לאנחות כשכרסן בין שיניהן והוא חפשי להיעלם לחו"ל לתקופה עד שוך זעם....(מפני שהיה לו דרכון בריטי) וכמו כן סחר באומנות גנובה שהשיג מפריצות וממסחר לא חוקי. באחת מן הגיחות שלו לצ'אט "קוקילידה" נתקל הוא בגולשת מתחילה בשם פוטי, הוא (כצייד נשים מקצוען) ביקש לדעת עליה: -פוטי, מה את עושה בימים טרופים אלו? -עובדת כפקידה בארגון מסחרי -אני מפיסטו,גולש ותיק כאן, שמעת עליי? -לא, אני חדשה ודי תמימה בעסק - ובכן, אני מעוניין להכיר אותך ואף לכתוב לך כמה משפטים נחמדים הוא דיסקס אתה עוד כמה משפטים והם החליפו מילות חיבה, לאחר כמה ימים הוא שלח לה באי מייל הפתעה. היא פתחה את האי מייל ולעומתה נגלה דמותו של דוגמן בעל שיער שחור וארוך, עיניים ירוקות מהפנטות וגופיה הדוקה חושפת שרירים שזופים. בתחילה התחלחלה מחמת חוסר הסולידיות של הבחור שלא תאמה את השקפתה, אך לאחר מכן התעשתה, העיניים שלו הילכו עליה קסם רב ביותר ובלתי מוסבר, היא שלחה לו תמונה סרוקה וישנה משל עצמה עם אותו שיער ארוך וגולש ועם שמלה ארוכה, הוא ראה את התמונה, שפשף את ידיו וכתב: "הממ.. עושה רושם שאת בחורה חסודה וצנועה.. האם את דתיה?" "חרדית" כתבה בתמימות רבה הוא, לאחר חלקות לשון ומילות עדנה שכנע אותה להעניק לו את מספר הטלפון הנייד שלה, וזאת הייתה הטעות שלה. מעתה, במשך כל בוקר, היה מפיסטו, הלא הוא דני חן, מתקשר אליה ומדבר עמה דברי נועם ועדנה ומילות משל שיר השירים הפרטי שלו,כך קיווה לכשף אותה כפי שכישף את הנערות הקודמות שעמן נפגש: "בא לי להיפגש עמך" אמר לה בטלפון "הממ.. אתה חמודי אבל זאת בעיה... אני חרדית ויראו אותנו ביחד..." "אל דאגה,כבר נמצא מקום נחמד לשבת בו" ארג מפיסטו את קוריו כעכביש "אבל אני עסוקה, אני עובדת" "את יודעת מה, תיעדרי יום אחד ואני אשלם לך את יום העבודה" "ואיפה ניפגש"שאלה "אני מכיר מקום סולידי ונחמד..." משה בואנו החל את יום עבודתו, הוא נסע עד לתחנת הרכבת, ישב בבית הקפה של עובדי הרכבת שליד מסעדת פילדלפיה והניח תפילין, אחר שתה כוס קפה והתכונן לעלות לרכבת. הוא עלה, לאחר כל שאר הנוסעים והרכבת לאטה לדרכה כשהיא עוברת את שכונת בקעא ומקור חיים המתעוררות לחיים. הרכבת החלה את פיתוליה ובואנו החל את סיבוב היום שלו כשהוא לוקט כסף מאנשים. ואולם , כשעבר לקרון האחרון הוא שפשף את עיניו מתדהמה גלויה: בחורה עם שיער גולש שהייתה דומה מאוד לבתו,לבושה שמלה ארוכה ולבנה ישבה חבוקה עם בחור לבוש גופיה אדומה ומכנסי ג'ינס,יפה תואר ארוך שיער, הוא ליטף את שיערה ולחש לה באוזן דברי חיבה, היא הייתה שקועה כל כך במילים שהבחור לחש לה וליטפה אותו עד כי התעלמה לחלוטין מן הסובב. משה בואנו נרתע לאחוריו בבעתה, הוא לחש: "אדיו סנטו!!! הבת שלי!!!" ומיד רץ אל הזוג וצרח: "תעזוב את הידיים שלך מן הבת שלי, שמעת אותי! יא שכם בן חמור, יא גורסוז!" שניהם, פוטי ודני, נרתעו בבהלה, פוטי הסתכלה בקונדוקטור המזוקן וקראה בתדהמה "אבא! אתה קונדוקטור, אתה עובד ברכבת???" "ואת? במה את עובדת? תתביישי לך המיית ביובו של נחל שורק ועולם עלי ארץ ומלואה תבל ויושבי בה !!שלחו אותי כמו גט פיטורין מכפר הנוער ואני עובד כאן כדי להביא פרנסה!" ודני הביט בבואנו בעיניו הירוקות המהפנטות וחשב לתעתע בו בכדי שיוכל לברוח מהקרון, אך לבואנו היו עיניים לא פחות מהפנטות וידיים חזקות ועל כן הוא חסם אותו בגופו וקרא לעברו: "ואתה בחור,סורר ומורה,מנצל בנות חווה תמימות לצורך עינוגיך הגשמיים! הדחת את בתי לדרך רעה עקלקלה כדרכה של רכבת זו בעמק רפאים, אלא שרכבת זו מגיעה ליעדה ואתה מוליך את בתי ליעד שכולו הבל וריק! מיד אעצור אותך כעצור את סדום ועמורה מחורבנן ואקרא למשטרה של כפר בתיר, אתה עצור !! יא דמיקולו נייד!" הוא תפס את הבחור וסטר על לחיו, אחר אזק את ידיו בכוח רב. הוא הביט בביתו פוטי הדומעת מרוב הלם וחשב להכות אותה מכות נמרצות, אך מיד גברו רחמיו כאב והוא פצח בנאום ודברי מוסר: "מה לך בתי, בת צנועה של רב בישראל ונכדה של רבינו הקדוש יוסף אלקלעי עליו השלום, את הולכת עם בחור מגודל, הולל ופוקר המשחק משחקי פוקר,מטונף כזה עם גופיה בלתי צנועה שנראה כאילו נוצר בהרי הגעש של אקוודור והימליה! ילוד צל וצלמוות,עברה ודבר עבירה אשר נוצרו בכור מדי והרי פרס, מה הלכת אתו והתעסקת אתו במקום להביא פרנסה הבייתה. הלא דם דמים ידיו ישפוכו בעזרת פניו המהפנטות, אבל אני מהפנט יותר ממנו כי יש לי לשון חדה כתער האסור בשימוש מחשש עובר על איסור עבירה וכן ידיים טובות בכדי לתת לו סטירה מצלצלת" והוא קרב אל מפיסטו שחייך לאור דבריו שלו וסטר לו על פניו בשנית, אחד קרב אל מוט עצירת החירום של הרכבת ומשך בו הרכבת הארוכה נעצרה בחריקה עזה מול מבנה משמר הגבול של בתיר. מפיסטו, הלא הוא דני חן הנוכל, הובל אחר כבוד למבנה המשטרה,שם נבדק עברו הפלילי ונתגלה כי זהו בעצם נוכל שהצליח לעבוד על חצי עולם בעת שניצל בנות תמימות וגם גנב וסחר בחפצי אמנות לא שלו, הוא הוכנס למעצר עד תום ההליכים. בואנו זכה לציון לשבח ואות הוקרה ממשטרת ישראל. לאחר זמן מה התבשר בואנו כי הוא יכול לחזור וללמד בכפר הנוער, והוא שמח מאוד מאוד,את דבר מעשיה של בתו התמימה הוא הסתיר וסיפר זאת רק לאשתו, ואשתו: "נו מילא, שליח היית משמיים על מנת לעצור את הנוכל הזה בטרם יטנף ידיו על בנות ישראל החסודות ויגנוב רכוש לא לו"