עם כולם

היא נגעה בי, את שערי היא פיזרה,

חידודים, חידודים את עורי עשתה.

את כל גופי קיררה עד ארעד,

דחפה, דחפה עד אמעד.

חיממה בנועם לוהט,

כל חיי עמה הרי מפלרטט.

גם ואבקש לא תפסיק,

לעולם הן לה לא מספיק.

שוב ושוב אל מתחת לבגדי תחדור,

בין אם חום היא תביא או קור.

עם כולכם היא יוצאת לשוח

ושמה:

הן תדעו 

הרוח!

                                       18.2.06