[ליצירה]
אויש זה עצוב למרות הסיומת האופטימית.
איזה ניסיון קשה! יפה שלא עזבת אותו למרות שכביכול לא מגיע לו שתשאר. אתה חבר אמיתי!
כתוב יפה ומרגש.
תודה לך.
[ליצירה]
גם ודמיוני השיר ולא מציאותי, חשתי בדמעות החונקות את גרוני!
במילה כה פשוטה, במילה מדוברת החדרתה חניתך
מבין צלעות אל גרוגרת.
כה חזק זה היה כה טוב ונוגע, שאם זה נכון:
בא להשתגע.
תודה לא סתם תודה, כי הרי שזו ממש יצירה!
חיים
[ליצירה]
השיר!
ווואי חזק!!! האמת שכשקראתי את ההתחלה חשתי שאני רוצה שהשיר ייגמר אופטימי וכך הוא נגמר! יישר כוח!
את המסר העברת בצורה כ"כ טובה שממש אין לי מילים
בוא לביקור גם אצלי :)
מאיה טוק
[ליצירה]
תגובה
היצירה "הרגשתו של עיוור" הינה יצירה מיוחדת ביותר,יצירה זו ריגשה אותי וגרמה לי להזדהות עם החבר שרושם אותה,חבר אמיתי שדואג ומרגיש תחושת הזדהות עם חברו העיוור שאינו יודע ביכלל כמה הוא חשוב לו,וכמה הוא מבין אותו.
אהבתי מאוד את השימוש הרב בחרוזים"אך אל תדאג איתמר חביב יום יבוא ותיראה את האביב",אהבתי מאוד את צורת הכתיבה , מיוחדת ביותר ומוסיפה למבנה היצירה רבות.
תחושת האופטימיות ביצירה לקראת הסוף תרמה רבות ליופי היצירה.
נהנתי לקרוא את יצירה זו ואשמח לקרוא עוד יצירות שלך.
:)
[ליצירה]
בס"ד
בתקופה שלפני ההתנתקות הרגשתי שממש רומסים את כבוד התורה ובעיקר כבוד תלמידי החכמים. זה מקומם, מרתיח את הדם. אני לא יודע אם זה מה שהביא אותך לכתוב את השיר, אבל השיר כואב ונוגע, בהחלט נושא הטעון הוצאה וביטוי.
[ליצירה]
מסכימה עם המסר- שצריך להיות מאוחדים.
אבל -בואו נשב ונקשיב לצד השני, לדעתי זה פתרון לא יעיל.
כי מלכתחילה- הממשלה לא נשמעת כאילו היא מקשיבה לדעת העם... משאל עם היא לא מוכנה לעשות ואפילו לא מתייחסים בממשלה למשאלים פנימיים!.
לכן לדעתי נוצר המצב שכל אחד מוכיח את צדקתו.... גם ככה אין מי שיקשיב.
ככה שהלוואי ובאמת נצליח להתאחד ולא תיווצר "שנאת אחים" אבל אם נעשה הכל ב"דיבורים" לא יודעת אם זה יעבוד. (לא אמרתי אלימות- אלה לקום ולעשות).
[ליצירה]
רעיונות מעולים לשיר, נכון שזה מה שזה אומר, אבל אם היית מרחיב למשפטים שבאים לבטא רעיונות אלה אני חושב שהיית יכול להוציא משהו הרבה יותר יפה.
אז אל תתעצל, קדימה לעבודה. מצפה לראות משהו פנטסטי כשאחזור עוד חודש מהישיבה.
[ליצירה]
מ-ט-ו-ר-ף!
ואולי אפילו יותר מדי מטורף מה שהולך פה....
נזכרתי בך לפני כמה ימים כשסיננתי אותך באנשי הקשר שלי במייל (אחרי מאמץ מחשבתי רב לזכור מי את).
כשנזכרתי - זכרתי גם את השיחות שלנו פה בהודעות האישיות ובפורום (שמשום מה ראיתי עכשיו שהוא לא פעיל). זכרתי את נושא הרווקות הקשה וכדו'.
היום, ממש במקרה, התגעגעתי לכתיבה היוצרת ונזכרתי באתר צורה. התחברתי לחשבון שלי והסתקרנתי לראות אם נוספו תגובות ליצירותיי מאז הפעם האחרונה שהתחברתי.
להפתעתי היו תגובות חדשות!! :)
ופתאום ראיתי אותך בין המגיבים!
אמרתי לעצמי שאבדוק אם את עדיין כותבת כאן (למרות שידעתי שהסיכויים קלושים). אני נוכח לדעת שהיצירה האחרונה שלך נכתבה כאן לפני 7 שנים. (מעניין אם את רואה את תגובתי - שלחי הודעה פרטית אם כן).
בכל אופן, שמחתי גם לראות שעכשיו את נשואה ואפילו יש לכם שני ילדים!!
המקריות פה מצמררת, משום שהשיר שכתבת - יכולתי ממש לדמיין את חברתי לשעבר כותבת לי אותו.
לצערי, הבנתי שאנחנו לא "מיישרים קו" ביחד בנושאים מהותיים מאוד, ולמרות שיש בינינו אש יוקדת ואהבה ענקית - אני חושב שלא נועדנו זה לזו כמו שקיווינו שנינו. החלטתי להיפרד ממנה, אך היא לא מרפה, וכך אני מוצא עצמי בקשר של און/אוף איתה כבר מספר שבועות.
אם היה בה את כישרון היצירה - בטוח שאת השיר הזה היא הייתה כותבת...
[ליצירה]
שלושה סוגי מידות בעולמנו: בין אדם למקום, בין אדם לחבירו, בין אדם לעצמו.
אגב, השחור ידוע כצבע שלא מכיל אף צבע (ההפך מהלבן שמכיל את כל הצבעים), אז יאללה לעבודה, הגיע הזמן להתחיל לצבוע. בהצלחה :-)
[ליצירה]
תתאפסי על עצמך. יש לך אחריות. יש לך שם תינוק. אולי את לא יודעת להיות אמא אבל זה נורמלי. את לא נולדת אמא, וזה לא בא בצורה טבעית כמו פעם. תלמדי איך לעשות את זה. יש היום קורסים בשביל זה. צריכים לעמוד איתן אל מול הבכי. אל מול הקשיים. אין פה בחירה. צריכים ללמוד להתפתח. את לא צריכה לדעת לרפא, להרגיע או להבטיח, בשביל זה יש אנשים אחרים שייכנסו לחייו - רופא, גננת, חברים וכו'. פשוט תהיי אמא. אין יותר טוב מזה. אל תתרגשי מכל בכי שיש לו.
ודרך אגב, כולנו כבר לא תמימים כמו פעם, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להגיד לו. זה לא אומר שהוא צריך לדעת. עם הזמן, כשילמד לעכל את הדברים, הוא ידע, ידע ויבין. כל עוד את עדיין נושמת את יכולה לצבור כוחות, להתפתח. ברוך ה' יש לך יכולות. תשתמשי בהם כדי ללמוד איך לתת בשבילו את הטוב ביותר שאת מסוגלת... אני נותן לך פה את תפילתי ואת כל מה שאוכל.
[ליצירה]
supreme!
הסוף היה מוחץ, משפט אדיר לסיום.
גם תיארת יפה את תחושת התסכול של האישה ברגע שנכנס שוב לחייה. והמעבר החד מרגע של פחד וחוסר אונים לשליטה מלאה וכוחנית על המצב. סה"כ היית יכולה לרחיב קצת יותר ולהביא רקע לסיפור, אני בטוח שהיית עושה את זה יפה, יש לך את הכישרון.