[ליצירה]
.
אויש, זה יפה. להפוך שניצלים למשהו רומנטי, ובכלל, אני אוהב ש"נשענים" על פסוקים.
בשבת חשבתי על זה ש"ויעש את הכיור" הייתה אולי הפעם היחידה שגבר התקרב אליו... :)
ומי יתן ויבנה המקדש.רק בלי הזעקות והדמע.
[ליצירה]
חברים!!! עשינו זאת!
אחרי כשלוש שנות התכתבות
(ואפילו לינק ב"כיפה", ב"פורום תרבות"!)
ניגשה הילדה אל שולחן המחשב
(מעניין מה עכשיו אביה חושב...)
וגרמה בימיה של שנת תרפפ"ו
לתפנית בשרשור, שרבים לה ציפו
(אגב, לגבי איזכור השנה-
מהגימטריא של תשס"ו- אין היא שונה!)
ואחרי שדנו במי היא מאוהבת,
ת'מקלדת תפסה ובעצמה היא כותבת!
(אמנם עוד לא ברמה של אביה,
אך רחוק מהעץ היא ודאי לא תגיע)
וישבה לה מרב וכתבה איחולים
לשנה חדשה שעודֵנה בחיתולים
והוסיפה ש"שנה הבאה בירושלים"
ואני, במפתיע, שם גר כעשוריים!
מקווה שהפעם אינני מגזים
אז אוסיף פה עוד שניים/שלושה חרוזים-
כתבת שנמשיך עם רמזים בשירים-
האם אין בתגובה זו כמה די ברורים!?!?!?!
[ליצירה]
וואו!
חיברתי בלון חמצן לחליפת הצלילה וניסיתי להתעמת עם כמה משפטים בסיפור הזה. יש הרבה עומק, וצריך לקרוא שוב.
אני לא כ"כ יודע לשחות אבל אני אנסה...
יפה מאד.
[ליצירה]
.
הם בלטרון ואפשר להגיע משני הצדדים.
תודה על הביקורת המקצועית.
עדיין, "נונסנס חזותי" זו באמת ההגדרה, ואני לא חושב שצריך להקפיד על פרטי הצילום, בייחוד כשאתה לא יודע מהם... הראיתי את החיצים וזה מה שרציתי. (אותו עניין אגב גם ב "סע בכיוון החץ" עם המכונית הקטועה. מבחינתי זה לא מוריד מהתמונה.)
[ליצירה]
.
זה טוב כי יש עניין של לגלות טפח ולכסות טפחיים- לדוג': "מיטתה הריקה של תינוקת שפעם אהבתי"- זה כתוב עדין וגם טעוּן.
מצד שני, זה שאנחנו לא מבינים מה הולך זה קצת גורע.
קיצר, יכולתי לכתוב את התגובה שלך והייתי אומר אותו דבר. "אהבתי ולא הבנתי"
מ.z.
[ליצירה]
יורה יורה
מקקוב היקר,אני רואה שהיה לך שירות מעניין...
נהניתי מהקטע (אחרי הכל, אני מכיר מקרוב...) ובכל זאת הופתעתי מהסוף. שקוייעח.
וכמו שכבר נאמר, כדאי להוסיף מילים כמו "נשק ארוך" "עמדת ה"תפוז" וכד'
(ערוגה,מה זה "אבל לקורא מבחוץ אותי..."?)
תגובות