משיב רוחי ללטוף
לאהוב, לגעת
גלי חיבה שלאטו
מבט שנתת ברכות
ועינייך אורות בעוז
אומרות ומבינות הכל
ללא מילים בינינו
ובנשימה מואצת
אז נגעתי בך
בקצות האצבעות
עלי דוק שפתייך,
והתחברנו
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שפע מטאפורות בשיר מקסים. היכן את טלי ג.א? [ליצירה]
- [ליצירה] --- אהבתי שאהבת תודה רבה [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע ומהנה. תודה על סיפור מאלף עם שיווק חיוביטיסמי... [ליצירה]
- [ליצירה] רבתודות לאה ! [ליצירה]
- [ליצירה] יא ירושלמי - גם אתה כאן! זו ממש תמונת מחזור [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קשה הנובע מלב רגיש שנכווה באש והוצף במי האכזבה [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חן חן נראה לי שיש לבית כנסת של הברסלבים טרמפולינה במקום רצפה [ליצירה]
- [ליצירה] לא תמיד מסכים עם הפירוש. אבל לפעמים זה דווקא כן. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומפתיע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- כל כך נוגע ורגיש!!! אני אישית קראתי ספר על אדם שכתב על סבלו בשואה ולאחר מכן נודע לי כי הטראומות שרדפו אותו ויצאו מתוך העבר גרמו לו להתאבד. וכעת, ישהנ הערה אחת קטנה הנוגעת לאותנטיות של התקופה שבאה לידי ביטוי בסיפור הנהדר הזה: לפני כחמישים שנה היו משרתים כשנתיים וחצי בצבא הסדיר ולא שלש שנים כפי שכתבת :-))) [ליצירה]
תגובות