משיב רוחי ללטוף
לאהוב, לגעת
גלי חיבה שלאטו
מבט שנתת ברכות
ועינייך אורות בעוז
אומרות ומבינות הכל
ללא מילים בינינו
ובנשימה מואצת
אז נגעתי בך
בקצות האצבעות
עלי דוק שפתייך,
והתחברנו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
,אתה ראית אותו בדרך לחנות, אתה פותח את השיר בדבש וחלב ו שאתה רואה אותו(את מוטי) בדרך לחנות המכולת,שם אתה קונה דבש וחלב, דבש וחלב מסמלים את שבח הארץ ואת האהבה במיטבה, והנה הוא חזר מצרפת (כפי שמתברר בהמשך) לארץ זבת חלב ודבש אחוז ביד אהבתו יד ביד, אמנם לפי השיר הוא יצא קרח מכאן ומכאן -משמע כי הקריח פיזית וגם הקריח מבחינה חומרית אולי כספית..
מעניינת ההקבלה:
חלב ודבש
קירח מכאן ומכאן
[ליצירה]
אתה מעביר כאן תמונה נוגעת וחדה של חום וקור.
החום הוא חום התותחים. האש השכול. דבר שיוצר את המוות
הקור- הוא מזג האוויר. הגשם הקור. הקרח שמצטרפים אל החום.
שניהם משלימים אחד את השני ויוצרים מילה חדשה- השכול
[ליצירה]
---
מידת האמונה באדם וההתקרבות ההדדית.
אך החשש הכבד מאכזריות הבאה בצורת ציפרני חתול.
החתול משמש כאן בגורם אמביוולנטי:
מחד הפרוותיות הנעימה שבו,המלטפת.
מאידך ציפורניו האכזריות
יפה כתבת
תגובות