תחום שבת
------------
סוס מודד ברגליו את דרכי היוצאת,
כל דרכי התשובה נהירות לו.
הוא ברייה מהלכת ושם היא נמצאת,
ביתי שרוף וגם אפר אין,
וכל עצמותי עוד חיות בו.
וסוסי כרגלי ורגלי כליבי שאסעד
אך בכל משנתי לא מצאתי
אחד
ינשוף צד
-
27
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פששששש , טוב ... נראה לי שהיה מתבקש להכניס לשיר את היחס בין האחד (שהזכרת) ובין האחר ... מה דעתך ? בכל מקרה שיר טוב . [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת בדיוק מה זה אבל זה מאוד יפה. צר לי על יכולות התבונה שלי, המוגבלות גם עפ"י פרמטרים נורמאלים... תסביר/י? סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני בורה (מצטערת סוערה) אבל מאוד אהבתי את ההתאמה בין המילים (הרעיון -לפי איך שהצלחתי להבין) לבין הקצב... (!!!) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים כל כך נכון (בהנחה שהבנתי ,כמובן) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי איך שאנחנו מחפשים מי שינער אותנו . איזה בת קול שתגיד "שובו בנים שובבים" ככה, בלי הסתייגויות של מאחורי הפרגוד. איך שאנחנו ,בעצם,פוחדים. שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל יעל, עזרת לי להבין מה רציתי. כטירון, אשגה ואנסה להסביר: אלישע רואה בסוסו, שמוביל אותו הלאה מהיישוב, פשטות סוסית שמאפשרת להיות קשור לכל מקום בו אתה נמצא. והוא כאדם, לעומתו, כל כולו הוא אותו יישוב שממנו הוא יוצא, (ומחשבותיו עוד נתונות לתחום שבת ולמדידתו), ובכל זאת אין לו לאן לחזור. הסוס הוא שהביא אותו עד למקומו, והוא גם מודד לו את מקומו, במצבו. הוא עומד על גבול, שהוא כבר הרבה מחוץ לעיר אבל הוא ממש הגבול. והסוס בעצם, קשור - הלכתית - בו ("הבהמה והכלים כרגלי הבעלים"). והוא קשור מאידך דווקא למקום האכילה שלו, והפת שהיה יכול להשאיר כעירוב. ולמול קישור עודף שכזה למשנה, עולם אסוציאציות הלכתי, הוא עדיין טוען על חוסר של "אחד" בה, במשנתו. (ואולי לכן הוא לא מתייחס?) [ליצירה]
- [ליצירה] . גם לפני ההסבר, אני חייב לציין, מאד התרשמתי מהסגנון, המקצב, ומהצורה בה שזרת רמיזות תלמודיות לכל אורך השיר. עכשיו, שאני מבין, זה יותר מוצא חן בעיני.. [ליצירה]
- [ליצירה] וללבנה אמר שתתחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי-יו סקיפ טו זיפ כלומר באמת שנפלא. שיר לעצמות [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו הכל אז מה נותר לי להוסיף? שגם אני אומר תודה. ושלעיתים זה חוזר [ליצירה]
- [ליצירה] מדליק ביותר. ומזעזע לחשוב, מה היה קורה אם כל מה היינו אומרים היה משמש רעיה כנגדנו במשפט הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב את זה מאד כי זה נחמד כשרעיון מוכן להכנס לתוך תבנית שירית. וכי אני מזדהה עם בקשת הפשר הכולל. וכי ומשמח אותי ששמחת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשמתהלכים היום על מדרכות, לאט. כשמנקים אבק מכל פינות הבית, כי מוכרחים. ומוכרחים גם להודות שהיקר לנו כעת, הוא זה שיבקר יותר, הוא זה שבבלותנו, ישמח למצוא נפש, להכנס בדלת משפחתית. אין מי שיזכיר את השפה הישנה ההיא, עכשיו שמת. יש הסכמה שבשתיקה, מבט פנימי שמאשר שפוחדים מהביטוי המדוייק, ויש קירות שהשנים מאשרות. ולא עלה על דעתי, בים השקט, ובשטף המילים מכל כוון. ולא ניעורתי משנתי לבדי, ולא מצאתי בי אמת להענות לקול ישר שבא ממנה, וכל האחרים. סידרתי איבריי, אספתי את קולי, הזלתי נימוסים וגינונים ודיבורים שבמקומם. נחשב לי יום שמח למדי, שמח מדי. היה לי זר בנוף נפשי, קרא תיגר על הצלילים האיטיים של היומיום בתוך קירות האבן והלב. זרה הייתי לי, ומתמכרת אל הרגע הקוסם הזה בקלותו, בכישופו האנושי, הילדותי. אז את שומעת. אמרי אם כן, הלא מצאת אשר ביקשת, הלא ראית, עם הדגשת התווים, עם התבהרות הגבולות,ממש באותה שעה, האם לא זיהית? דמיון מתעתע שכזה, בתוך הגוף השונה, מין זכרון אשר הטלתי בפנייך ובפיך המחייך אליי, אות המקור שהוא אני. ובדעתי המשולחת לכל עבר, ילדתי, המבקשת לה תמיד מה שאינו, שאי אפשר, הלא תכירי את עינייך, תרות, טהורות, מכל מה שכבר הושג? דומני שאשב לי כאן. הן לא נאמר לי דבר. ויש גם גבול למילים. היא ילדה טובה מאד, ילדה טובה. תודה רבה. באמת לא הייתם צריכים. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, עכשיו יש שניים כאלה. אבל הם לא זוג... [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ביותר. מקרה אמיתי? [ליצירה]
- [ליצירה] ההתרסקות היא בלתי נמנעת? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי בעיניי זה מוצא חן. ובכל זאת אולי כדאי לך לנסות פעם, מחברת חדשה על השולחן, שירים שמחים. [ליצירה]
תגובות