בס"ד
שפת הקודש, היא שפה וירטואוזית של הבעה רב גונית בעת ובעונה. לעולם, אין להסתפק, או להעצר בכל מרקם הבעה שבה , אך ברובד הפשוט של הפשט. במיוחד לא באותן האמירות הערכיות או ההשקפתיות שבה.
צריך ללא הרף, ללוש במילים, לחטט באין סוף משמעויותיהן . לאחוז באותיות ולפרקן כמו היו תבניות של לגו ולשוב ולבנות מהן בנינים חדשים לתלפיות.
ובעיקר צריך, ליתן לכל מילה ומילה שבמשפט ההבעה את יומה בשרשרת הנצח של ה"משמעות". במובן זה, שכל המילים האחרות שסביבה, יהפכו לרגע טפלות לה, משל היו הן אך צבא של משרתות , המסייעות לה לאותה המילה לנסות ולהעפיל לפיסגה ולהאפיל עליהן
דבר מעין זה, יכול שמונח לפניכם להלן:
ככשואלים בבית דין של מעלה :
"נשאת ונתת באמונה?,
מתכוונים לפחות לשלוש משמעויות מצטברות ומשלימות זו את זו
א. נהגת ביושר במו"מ עם הבריות.
ב. ההיית אך חסיד שוטה של אמונה עיוורת, או שמא נשאת ונתת בה באמונה ללא הרף בקרבך, תוך עליות ומורדות במובן של "ספק תמיד".
במובן של "אש תמיד"
ג. האם האמונה נותרה בך כבמעגל סגור אך בבועתך שלך,או שמא היתה היא פתוחה לכל. נשאת ונתת בה עם הבריות , התחלקת בה עם כולם בבחינת :
"צדיק באמונת הכלל יחיה".
ודומה שזו רק ההתחלה
תגובות