מה יצא מזה?
היש סיכוי
לסטודנט מדעי הרוח
לפועלי ייצור
לחייל משוחרר
למובטלים
היש סיכוי, היש?
לאגם מלח
למדבר ציה
לצוק אימים
לקוץ דרדר
היש סיכוי לאהבה?
אז זהו שכן?
או
אז זהו שלא?
זו כל התורה
בפה אחד
על רגל אחת
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
מכל מה ששלחת, אני מסכים בשני דברים:
א. למרות שלא עשיתי בגרות ולא סיימתי אוניברסיטה, הצלחתי, באמצעות לימוד עצמי - לרכוש ידע מקיף ורחב ביותר בהרבה מאוד תחומי-דעת. -נכון בהחלט
ב. החינוך בארץ צריך בהחלט זריקת מרץ ושידוד מערכות
[ליצירה]
עזר ויצמן -מנהג יהודי הוא שאין לדבר סרה במתים, אמנם כלכל אדם היו לו מגרעות, אבל אני מתמקד בטוב שבו -מצווה ו מסורת ביקור פצועי צה"ל,משפחות חללי צה"ל וקרבנות הטרור, הוא התחיל את המסורת הזו,
לא היה פצוע אחד שלא ביקר במהלך כהונתו, באסון המסוקים בשנת 98 כמדומני הוא פקד את כל אחת מע"ג המשפחות של הנספים
אלו דברים שאין להם שיעור:
הפאה, והבכורים, והראיון,
וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה,
והקרן קיימת לו לעולם הבא:
כיבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחבירו;
ותלמוד תורה כנגד כולם.
[ליצירה]
ניתוח ממוקד על השיר (את זה אני עושה לשיר אקראי פעם ב...)
אני עייפה
מהכיבוש המשחית.
מהריקוד המושחת.
הדובר פונה בגוף ראשון ואומר שנמאס לו עד זרא. מהכיבוש המשחית - זה ממקם את הדובר בצד שמאל של המפה.
מהריקוד המושחת - שתי אפשרויות- נמאס לדוברת לרקוד. אפשרות שניה- מדובר בריקוד חושני.
מבחור ועוד בחור ללילה
מהשבתות בחוף הים
כאן מרמזת הדוברת על אורח חייה המתירני והחילוני. מרמזת- שלא לומר מדווחת.
מהפאבים והסיגריה הראשונה
מהרגע שאחרי והסיגריה האחרונה.
מהכיבוש
מהייבוש.
פאבים וסיגריה ראשונה- פתיחה של הערב.
הרגע שאחרי וסיגריה אחרונה - סיגריה שחותמת את הלילה, לאחר הבילוי בפאב.
הכיבוש- הכיבוש לכאורה בשטחי יו"ש.
הייבוש - יכול להיות ייבוש מנטלי ושעמום.
מהבחור שעזב בבוקר
ואפילו לא הניח
פרח
על המיטה
הבחור שעזב בבוקר. אינה יודעת את שמו. הוא לא מחויב לכלום. הוא מזלזל, הוא בורח ומשאיר אותך לכתוב את השיר.
השיר הוא שיר "דוגרי" ומביע בהחלט עייפות מאורח החיים שהדוברת בחרה לעצמה.
תגובות