בִּבְּיָאלִיק רָמַת גַּן פִּתְאֹם פָּגַשׁ
אוֹתוֹ הָרֵיחַ הַזָּכוּר לְטוֹב
שֶׁל אַָנְגֶ´ל יְרוּשָׁלַיִם, כִּתָּה אָלֶ"ף
שְׁנַת שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ,
וְלִבּוֹ נֶחְמַץ וּדְמָעוֹת רָצוּ לְהִקָּשֵׁר בְּעֵינָיו
עוּגַת הַגְּבִינָה שֶׁצּוּרַת מַעֲטָפָה לָהּ
וְשִׁכְבַת אַבְקַת סֻכָּר עוֹטְפָה לָהּ
נִשְׁקְפָה לוֹ מִוִּיטְרִינָה
כְּמוֹ לִפְנֵי עֶשְׁרִים וּקְצָת שָׁנִים
בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר בֵּית הַכֶּרֶם
קָנָה אֶת הַעוּגָה
וַאֲכָלָהּ כִּבְהֶסֵּחַ הַדַּעַת
כִּי נִסָּה לְהִזָּכֵר וְלֹא הִצְלִיחַ –
האם הלך לבד לבית הספר
ואם קנה את העוגה בעצמו
ואם אכל אותה בדרך לבית הספר
או כארוחת עשר –
כל אלה דברים עם חשיבות עליונה.
זכר רק איך הלבישתהו אמו את הילקוט
כשם שמלבישים סוס את הרתמה
ואין לו יד ורגל בדבר.
הָלַךְ וְאָכַל וְחָשַׁב
וְאִישׁ מֵהָעוֹבְרִים מוּלוֹ בָּרְחוֹב
לֹא מָצָא פֶּשֶׁר לְמַרְאֵה הַבָּחוּר
הַנּוֹגֵס עוּגַת גְּבִינָה כְּשֶׁדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת מֵעֵינָיו.
תגובות