[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
צביה, את עושה את זה שוב.
מדהים אותי איך את מצליחה לדחוס בכל כך מעט מילים כ"כ הרבה עוצמה.
והלוואי, הלוואי שנוכל להגיע ליום בו נראה את האשליה שבעולם ונוכל ללחוש בכנות "אחד ושמו אחד".
[ליצירה]
תפסיקי לעשות לנו את זה...
ואוי לך אם אין בחלק ג' איזה סוף טוב,
(מיכאל מתקרב ליהדות או משהו כזה, סומכת עליך שתהי קצת יותר יצירתית ממני), בבקשה-
תהי קצת יותר טובה איתנו מאשר "ילד" (הסוף של גשרים עדיין מציק לי).
[ליצירה]
אני בשוק מהיופי של הדבר הזה
כל כך אמיתי,
כל כך נכון,
אולי אז נגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר...
מאד אהבתי את הסוף בו דיברת עלינו כעל "ילדים קטנים ורועדים", זה יוצר מעין מעגל של עוצמה וחולשה, פעם היינו ילדים... עכשיו, כביכול, התבגרנו, ואנו כבר לא זקוקים בשביל לפתור את חידות היקום... ודווקא אז, כשנכיר בו, אבל הכרה אמיתית, שלמה, בוגרת-
נחזור שוב למעמד של ילדים מולו.
ענק.