הדממה, אשר לא תתואר במילים,
כמוה מעולם לא שמעתי.
והאוויר, היה חנוק
אי אפשר לנשום שם.
וגם יער יש שם
ועצים
בצבע אפור לבן
אך לא פרחים
פרחים לא ראיתי שם.
ואבנים,
אבנים גדולות חקוקות
עם שמות עליהן
שמות על שמות של עיירות
גם אותן לא מצאתי שם.
לא היו שם פסי רכבת
גם לא תחנה
ולא נוסעים
ולא צריפים
ולא ארובות.
כלום לא היה שם.
------------------
כמעט והלכתי אילולא שמעתי פתאום את הדממה צורחת.
והאוויר גם הוא נתמלא בעשן
והעצים בערו באדום
והאבנים החלו ליפול בזו אחר זו
פסי רכבת ארוכים נמתחו לאורך חלקת היער
וקול צופר של קטר נשמע
מתקדם במהירות
הגלגלים רצים על הפסים
הקרונות משקשקים
בחריקת בלמים
נעצרים
הדלתות נפתחות
ותשע מאות ושנים עשר אלף אנשים נחנקים
מוצאים
מובלים
מופשטים
מוכים
מוכנסים
מורעלים
נחנקים
צורחים
צועקים
בוכים
נשרפים
מתים.
-----------------------------------------------------
ואולי, לא כך הם הדברים.
אין שם דם
ואין שם אש
ואין שם תמרות עשן
והעצים שם ירוקים
ואם תחפש, תמצא גם פרחים
ולעולם לא תמצא את האנשים
ולא את הרכבת
ולא את הפסים.
ורק
----------
רק אם תקשיב טוב טוב
תשמע את הדממה צורחת.
(נכתב על מחנה ההשמדה טרבלינקה)
תגובות