בס"ד.
בחורף, מבליחים האורות
במנוד הצמרות
היוצאות במחול של כיסופים
והאדמה תחתיהן, המתבוססת בדמה
מוסיפה ובולעת את שברון חוורונם
את נוגהם החפוי
והיה כלא היה.
ואת בחורף של חיי
הלטת שער ראשך הפרוע
לכבות, במנוד של ביטול
.את זיקוקי נשמתי הדועכים
אדמתך שלך
שלחה אותי לגלות מרה
של תאוות בשרים
ונשמות תועות.
לא, לא היית לי : "עזר"
ואף לא סתם : "כנגד"
היית לי עץ מורעל
בגן של טרף
נחש מכיש ללא הרף
והמשביע את הנפש
אלף מיתות משונות.
משה אהרון
תגובות