לא בכדי ניסיון העקדה היה אחרון הניסיונות.
גם לא בכדי שאברהם נבחר להתחבר למהות הבראשית והבריאה - האדם.
אברהם בניסיון העקדה נבחן להיותו בשל להתחבר עם האלוקות בחיבור של גן עדן
והפעם מחוץ לגן עדן .
אלא שבניגוד למה שהורגלנו להבין ולשמוע הרי שאברהם בניסיון זה של העקדה נכשל באספקלריה שממית איסטרטגית.
זו גם הסיבה שה' התגלה לאבות
במה שקרוי :"באל שדי".
באלוהות מסוייגת של "דיות"
הוא אברהם עם כל סגולותיו הרבות הרי שהוא לא השיג מעצמו עבורינו את האופטימום.
הוא לא הביא ולא ניפק לדורות את הדוגמא ההיסטורית המפוארת לעולם ולאנושות
שהמאמין הכי גדול אומר לבורא אפילו שאתה אומר לי להקריב אדם
אני יודע שאין זה באמת רצונך ושאתה בכלל לא מתכוון לתוצאה הסופית.
אברהם היה צריך "לשחק" את המשחק עד לרגע האחרון כשהוא נוטל את המאכלת ומטיח אותה בקרקע
כאומר את מה שציינו קודם :
עשיתי את מאמרך אך אני יודע שאתה לא מתכוון ולא התכוונת לכך באמת.
אם כך היה עושה אברהם ההיסטוריה הייתה מתכווצת
לא מלאך היה מדבר איתו מהשמיים .
אלא ה' בכבודו ובעצמו היה יורד אליו ומתגלה אליו עם ירידת בית מקדש אחרון מהשמיים.
אבל אברהם לא עמד במבחן הציפיות ההיסטוריות והשממיות הנשגבות כאמור.
אך בכל זאת במובן הארצי הרדוד של הניסיון הוא היה מוכן להקריב עצמו ואת בנו
בעבור ה' וזה כן נחשב כראוי לפרס ניחומים.....
וזה בערך לעבור את המבחן בציון מספיק בקושי.
משכך, כבר אז בהר המוריה ניטעה ועוגנה ככורח
האלטרנטיבה הבאה לידי ביטוי בפרשתינו.
כתחליף חלילה לקורבן אדם - שהאדם יקריב אך בהמה.
כאילו אומר לנו ה' : אם אתם כל כך מוכרחים להקריב
אז לעולם אל תקריבו :
אדם את אדם
אלא אך אדם את הבהמה. [אדם כי יקריב מכם]
ומכאן לסגירת המעגל
בימות הגאולה השלמה חוזר המעגל לנקודת הסגירה ההיא המפוספסת של העקדה......
עת הר בית ה' באמת יהא נכון בראש ההרים
בבחינת הר המוריה . הר המורה לכל העולם את האמת האלוקית לאמיתה
שאין הוא יתברך ויתעלה נצרך כלל לדבר כל שהוא.
וודאי לא לקורבנות
עת נתעלה לשוב לתבונה המפוספסת כאמור :
כי אפילו האלטרנטיבה שניתנה לנו כאמור - הקורבנות מיותרת היא וחלף זמנה
וכבר אין בה צורך יותר
רק אז לאחר הצפת התודעה כאמור של הבנה טוטלית באי נחיצות של קורבנות .
נעלה בדרגה בדרך לפסגת ההר .
נהייה בשלים יותר לקבל חזרה את המקדש.
זו הסיבה אגב,שההשגחה לא סמכה על תבונתינו .
כמו הכרובים והחרב המתהפכת השומרים על גן העדן ההוא
הפקיד הקב"ה את הר הבית בכוונת מכוון בידי ערלים.
על מנת למנוע ממעפילים נמהרים שאינם כשרים ואינם ראויים למקדש
לבנותו ולהתחיל למעשה מעגל חדש של היסטוריה ארכאית ולא רלוונתית .
ולמעשה להתחיל שוב,בסגה של הסגה נוראית לאחור.
והנה אם כן דומה כי הדברים עתה ברורים.
כל עוד לא נגמל מתורת הקורבנות אנו רחוקים רחוקים מאד מבניין המקדש.
שום דבר לא יגרע מתורת ישראל אם לפי שעה נחליט כי אין בידינו עד בוא אליהו
להתעסק עם מטרייה זו. והדבר גם קל אין בית המקדש וכאמור זו הסיבה שנמנע הוא מאתנו לפי שעה.
פשוט להקפיא את הגותה של תורה זו.
לא לפארה ולראות בה כתכלית של חזון.......
אבל גם אם נגמל מאותו הדחף הנפסד.
בכך הרי לא יהא די.
הווקום שיווצר צריך להתמלא ב"אנטיתיזה :
בקורבן האדם לאדם. - צדקה וגמילות חסדים
לוח החסד בדרך לצדק המוחלט יותר, צריך גם הוא להשתכלל גבוה גבוה........
הנכון הוא שכל עוד נמשיך לחשוב כי ה' צריך קורבנות.
לא נהייה פתוחים לחשוב שהקורבנות היחידים שה' מבקש מאתנו :
זה לאהוב זה את זה ולדאוג להאכיל זה את זה.
אלה ה"קורבנות" היחידים שה' מבקש מאתנו.
תחשבו על זה :
ריח הניחוח היחידי שהקב"ה מבקש אותו זה "הגרפס" של אדם שבע
המפנה מבט לשמיים להודות לו ואשר מבין כי מה שניתן לו הוא
צריך עתה גם לדאוג שיהיה לאחר
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה

צר אך כנראה שלא הבנו את המשמעות האיסטרטגית העמוקה סביב קורבנותיו הסיטוניים של נח.
אדם שראה חורבן עולם שהכל נכחד סביבו
גידל וטיפח בהמות ועופות טהורים
ומיד שחטם לקורבן וריח ניחוח .
כאילו אחרי כל זה זה מה שמעניין את בורא העולם
שמנהיג השורדים כאדם יתחיל הוא להשחית חיים בעבורו
ולכן על כך נאמר :
"כי יצר האדם רע מנעוריו"
במובן האיסטרטגי שאנו מבינים וצריכים להבין כיום
לא היה שם וודאי לא יהיה "ריח של "נחת"
וכך כל יום יוצאת בת קול ואומרת:
אוי להם לבריות שמקריבים "קורבנות" פולחן
שהם מדמים כביכול לעשות ריח "ניחוח לה'".
וכל שיוצא מתחת ידם מצג נפסד ושמועה נוראה ורעה
המרחיקים בני אדם והגורמת להם לרצות להיות רחוקים ולעומתיים לאמונה.
לרצות להיות כ"חוח לה'".
.
זו גם התוצאה כיום של כל הדבור הנלהב הלזה בעד הקורבנות.
שכל המביטים בנו מתחלקים לשניים:
חלק רואה וחש בה' ותורתו ריח של חוח דוחה ומרתיע
ויש גם ההפוכים לעומתיים כדי "חוח" לה'.
כיום ביחס לקורבן "ניחוח" משמעותו ותוצאתו אך
אני חוח

ריח ניחוח ?!
החוח אני יאמר אלוהיכם

למקרא הדברים
יש ויעלה חיוך לעגני על ידי מי.
שהרי לכאורה הלוליינות המילולית מצטיירת כמאולצת ורחוקה כל כך.
וגם אם נניח כי במקרה זה הסלטה המילולית
איננה מתקבלת ומתיישבת עם הדעת.להפוך "ניחוח" לאני חוח
כי אז אתגר אחר מוטל לפתחיהם של כל אלו .
לשבור את הראש בפיענוח מגמתה של התורה בפרשתנו :
בכך שאין היא מסתפקת אך בביטוי :
"ריח ניחוח לה'" .
אלא "לשה" אותו עם מרכיבים נוספים.
פעמים מקצצת בו ופעמים אף מוסיפה עליו
ראו בפנים :
פעמים הביטוי ריח ניחוח לה' בא אחרי המילה "אשה" ופעמים לא.
ופעמים בכלל נעדר הוא ורק המילה "אשה" ממלאת את "הפונקציה".
והמעניין מכולם אותה הביטוי והפעם עם תוספת המילה :"לחם"
אל תקלו בדברים .
תורת אמת איננה "משחקת" סתם כך באותו הביטוי האושייתי של : "ריח ניחוח לה'"
וכל מי שהאמת בליבו לא יוכל לנוח עד אם גם יפענח
את סיבת הדבר.
ואולי בכדי לעזור בפיענוח הדברים
צרפו לענין גם את הדילמא או השאלה :
מדוע השאור והדבש נדחו כקורבן
לעומת זאת המלח צורף כמרכיב סיטוני בכל הקורבנות.
ולמפענחים תהי תקווה או לפחות הבנה יותר טובה.
ואני אזכה בשלי אם מי יואיל ליתן חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה