בעזרתך בוראי ועולמי, י"ח טבת התשס"ח

קדושה

תשוקה בוערת

לאינסוף

שגוף לא יכילה,

וכי מהו המגע לה?

אולי נשתוק, נעצום עיניינו

אך די, הן אינן נעצמות יותר,

עפעפינו הומסו באש היוקדת

הנה רק אור, חום אש השמש, כששלח ידו אלוהים ונתננו יד בידי אחיו

כשהינו מעטפנו, בטליתו, בחופתו, שלח ידו, בקע בפנינו את רקיעיו

נעמוד שניינו

תחתייהם, מעליהם, בתוכם

לנצח

כל חלומותיי הגנוזים בגוויליהם המצהיבים, משילים אבק קבורתם, מתנערים

מעפר אקום,

אתעטר שמלת כלולתיי

אעטר זהב ראש כתר חתני

מביט בי מיתמרת מתוכו,

מביטה בצמיחתו  מעומקיי אדמתי

כעיגול בתוך עיגול, בתוך עיגול

כמערבולת ללא מהירות וזמן

תשוקה מעל לגוף וצורה

כיסופים לנשום, לבלוע, גודל נשמה

לידיים אינסופיות מחבקות מאחדות

למגע ללא תחושת עורנו

הרווי באותות צלקות העיתים

למגע עור שאינו כמש ונובל,

שאינו מת לעולם

למגע של- אור

תשוקה לאין סוף קיומך,

להיותנו קיימים

להיותנו נושמים, חיים, מולידים

להיותנו נכללים באחדותך

בשורש הנשמה

כל הנשמה תהללך – ה´...